זה סיפור על עלם חמודות בשם אלן. לחייו היו שופעות, תלתליו
מלאי חיים וחומים, בוהקים באור הנר שהיה תלוי על הקיר
מאחוריו.
אלן ישב בחדר בעל קירות אבן לא מסויידים, על כסא מעץ, כשלפניו
שולחן מעץ עתיק, חבוט ומרוט, שנראה כאילו ידע ימים טובים יותר.
ידיו של אלן היו כבולות זו לזו מאחורי משענת הכסא בחבל גס. על
פניו עטויה הבעת ספק עצב ספק כעס. עינו הימנית, שמאלית מנקודת
מבטנו, פירכסה מדי פעם בעיוותים דקים עד מאד, שקשה להבחין
בהם.

האור היחיד בחדר בא מהנר המהבהב מאחורי ראשו של אלן, לפניו -
רק צללי ראשו המתנענעים עם הרוח החלשה הנושבת בחדר, ומערסלת
עדינות את השלהבת.
אלן חושב על יחידתו, על אלנה. כיצד זה לא נלחם עוד מעט, כיצד
זה נתן להם לקחתו? ומי יודע מה יהיה עליה עתה?
וכבר מנצנצת דמות ספיר קטנה, מנצנצת ומחליקה הלאה - מטה...
והבעת הכעס מתחזקת לרגע, ונמוגה לעצב שלם, וחוזרת ומסתפקת.

אלן מנסה למקד את מחשבתו, את כל כח תודעתו, תודעת הוויתו, אל
ישות אחרת, אחרת, וחושב על כך שהמילה אחר מתחילה במילה אח,
ובאמת הישות האחרת היא כמעט ואינה אחרת. היא אחות, ויותר. והוא
מדמיין קרן זכה, ממוקדת כלפיה, אלנה שלו.
ועם כל זה שהוא כבר התייאש מכך, ופסק מלהאמין, הוא מנסה שוב.
וקרן המחשבות הממוקדת מגששת דרכה, חוצה תקרת אבן, ומי יודע כמה
עוד קומות, מושכת מעלה אל הירח שאולי מוסתר לסירוגין בקרעי
עננים שטים במהירות, ומהירח המפיץ אורו, אל אלנה, שאולי הוא
מפיץ אורו גם עליה.

הדלת נפתחת בשקט, וצללים חדשים מתפשטים בחדר. דמות גבר בדלת,
ואור חזק יותר מאחוריה, אולי של לפיד, גורם לה רק להיות כהה.
בידיה חרב.
אלן יודע שהגיעה שעתו. הוא מנתק עוד את מעט תודעתו מהגוף,
הצללים נעלמים, הלפיד, הנר, הקור הנודף מקירות האבן המנוכרים,
ולבסוף אפילו הכסא המטיב נמוג, וכל כולו קרן תודעה ממוקדת,
מלבד תודעת חיים דקה שמפעמת בגופו. לאט לאט נדמה לו שהירח
מכוון אותו אל נקודה מסוימת.
הירח מפיץ אורו, ואת קרן ההוויה יחדיו, על ערבת לילה חלבית,
מנוקדת שיחים נמוכים, גבעות עגלגלות, עצי שיטה אציליים
ועתיקים, ודמות אחת רצה בחופש, רגליה כרגלי האיילה, מדלגת מעל
שיחים, עולה במשעולי גבעות, ומנתרת-מרחפת עד עץ שיטה אחד, ושם
היא נעצרת. נושמת עמוקות, נשכבת על גבה, ומביטה מעלה, אל הירח,
ואל הקרן...
ולאט לאט, כאילו לא באבחה אחת, נעלמת שארית תודעת החיים, ואלן
כל כולו עכשיו הווית תודעה טהורה, ממוקדת, שמתקדמת במהירות אור
ירח לילי על ערבה, אל אלנה, שמביטה באור הירח המיוחד הלילה.