שקית. תמיד צריך לזכור לקחת שקית כשיוצאים עם הכלב. אנחנו
אזרחים שומרי חוק שגרים בעיר שומרת נקיון. הוא עושה מה שעושה,
היד נעטפת בשקית, אוספת מה שאוספת והכל מושלח לפח כלאחר כבוד.
שום דבר מיוחד.

גם לא השבת הזו. שקית, רצועה, ואנחנו יוצאים לדרכינו בהליכה
נמרצת. המשיכה ברצועה מביעה רצון ידוע: ריחרוח - הרמת רגל -
ריחרוח, ולעץ הבא.
ועוד עץ. והנה מגיע הרגע המשמעותי יותר, הריחרוח נמשך יותר
זמן, כמה סיבובים במקום, תנוחה מוצא מגוחכת למדי והנה יש לנו
יציאה מכובדת. השקית נקראת לדגל, עושה את שלה ואנחנו ממשיכים
בדרכינו המשותפת.
במעבר ליד המרפאה הוטרינרית של האדון המרחרח מושך את תשומת
ליבי עץ תפוזים עמוס לעייפה "קח כמה שתרצה  ומתי שתרצה",
נזכרתי בדברי הוטרינרית.
וגם, שאין כבר אף תפוז בבית.  
וגם שאני מאוד אוהב לקטוף תפוזים ישר מהעץ.

רק שצריך שקית כדי להביא אותם הביתה. שקית. מאיפה מביאים שקית
בשבת בצהרים ברחובה הראשי של עיר שמתגאה בנקיון רחובותיה ואינה
מפירה סטאטוס קוו שבתי?

עיני הבולשות סרקו אפשרויות רבות והעלו כל דבר בשטח, חוץ משקית
מתאימה לכמה תפוזים.  המשכנו בהליכה במסלול שאמור לחלוף על פני
מירב האפשרויות למציאה שקית משומשת - פיצוציות, ירקניות
וסופרים סגורים  (בפחי אשפה אני לא מחטט, סליחה.  אפילו לא
בשביל שקית בשביל לקטוף תפוזים ישר מהעץ. יש גבול!).

אבל יש פחי אשפה שכן אפשר למצוא ולהוציא מהם שקיות משומשות
טובות. פחי האשפה שליד מרכזי המחזור בעירי הצדקת הזו, בה
אזרחים שומרי חוק שומרים, אוספים, ממיינים ומביאים פסולת
למיחזור באדיקות רבה.  
ואכן, בהליכה נמרצת ומכוונת הגענו לכלוב מיחזור כזה, ולפח
האשפה ששלט "שקיות" מציין בבהירות את מטרתו. בראשו - שקית
בריאה, נקיה לחלוטין, מתאימה ככפפה ליד לתכניתי.

שוב אנחנו בהליכה נמרצת, מתקדמים, מתקרבים, כיוון משוער עץ
התפוזים עמוס הפרי...
אבל משיכה ברצועה גורמת לעיכוב ריחרוח ש... נמשך יותר מדי זמן
לטעמי, ואכן נגמר בהזדקקות חוזרת לשקית למטרה הפוכה לגמרי
מייעודה האחרון.
שוב אני בלי שקית, כבר רחוק מדי ממקור השקיות במרכז המיחזור.

שקית. צריך למצוא שקית אחרת, לעבור דרך מרכז מחזור אחר, על יד
מקורות שקיות אפשריים אחרים. הנה שקית מתעופפת לעברינו ברוח
הקלה... אבל היא קלה מדי, ישנה ויבשה, שמקומה בפח וחסל. עוד
אחת מנפנפת אלי מפינת מגרש ריק. זו בסדר.
הליכה נמרצת לעץ התפוזים העמוס שליד המרפאה הוטרינרית. האדון
המרחרח נקשר לברז קרוב ואני מטפס עם השקית על העץ, מתחיל
במלאכת הקטיף, שם כל תפוז בשקית בעדינות כדי שלא תיקרע לי חס
וחלילה...
"שלום"  אני שומע מישהי, ורואה דרך מסך הענפים הירוקים/כתומים
את הוטרינרית, ממצמצת בעינים אפופות קורו שינה לעברי.
"אוה, שלום, סליחה על ההפרעה, אבל זכרתי שאמרת שאני יכול לקחת
כמה שאני רוצה, מתי שאני רוצה...,  לא ידעתי שאת גם גרה כאן?"
"זה בסדר, חשבתי שעוד פעם משאירים לי כאן כלב. תקטוף, תקטוף,
אולי אתה רוצה שקית?"