נכנסתי הערב לריפ ראפ. שתיתי, הקשבתי, כתבתי.


אני
לאט. הכל לאט. הסדר לא מוחלט.
עכשיו זה רק נולד. וכבר זה כאן, אבל לאט.
הכל קרה לאט. שתה לאט. הקשיב, לאט. כתב, לאט.

קרא - לאט.
עוד עוד, עוד יותר לאט.

ניצן
"מהרגע שאני עוזבת אותך
אנחנו מתחילים לדבר."

שיר
"בסוף פסוק מגיע ריסוק."

ניצן חמדן
"לשדיים של דליה מגיע מדליה."

שיר
"מעניין איך מישהו כמוך
מרשה לעצמו
כל כך הרבה לדבר."

ניצן
"מעניין."

שיר
"אהבתנו תתאשפז,
בביה"ח שיבא."

קיצן
"את שש מאונך. אני תשע מאוזן.
ישלךשערותעלהברך,
אם תמותי, ירד גשם."

שריר
"זאת הקבלה שלי, זה הקבלה שלך,
וזאת הקבלה שנתתי לך קבלה."

יסי
"מה שלומך?"

אדי קלאץ'
"בסדרה.
ומה שלומך שלך?"

יסי
"לא יודעת... עכרוני כזה. מתחפר בווילונות.
מתחשק לי לחטוף התקף אפילפסיה מלא קצף
על כל הלקוחות"

קוניאק (מתפרץ על יסי)
"אני איטי.
אבל מה את מבינה בכלל?"

לאסי
"אני מכשכשת בפיגור-קל ובקמטים-קלים שלי.
רק אור רחוק כמוך יחלל אותי בכזו שאלה.
צא מעצמך, צא, צא מעצמך."

(נורמן, בלגלוג גבות אל קוניאק בהצלחתו לגרות את יסי
"גם רבע עוף הוא רווח טוב")

דולנגה, בעת שהוא שובר את הקיר הפנימי, דורס את התקליטן
ומזמין שני ג'וני ירוק לפינת השולחן
"אני הנה אני! כתבתי אותי פנימה, אתם כולכם מתים, ואני! יש לי

טרקטור בטעם ענבים"