את מילותיך תן-נא לי:
הנרקיסיסט - אדם הוא?
שבחדרו יושב, שבמוחו כוזב
על דמיונו שורר, את עולמו אוטם -
הוא במיני טאפט-מראה מכל קצוות-עצמו

"של מי אתה?" עולה בת קול
"שלי ורק שלי" עונה בבואתה, בלא ניע-השפה
עונות עיניה, שתי שכיות חמדה
ניצוץ תשוקה בהן, שולח מאורו
וזה צולח את זכוכית-חרושת
פינותיה ישרו, רובוטית-רצח זו

עורג לו בקופסא של גבס
אל אבי-אביו - הלא עצמו הוא
הלה שלח ידו לאהובו, אל הנוזל
שלח ידו בנפשו המימית ושט -
לו פנימה, צלל דומם אט-אט
וארס מטפטף אל ריאותיו, וכאב-המוות
ממלאו איבר-איבר.
וקנאה קהה מלאתו, הצעיר
אך מוות אין

הוא לא יחוש את ירכיו
שלובים בו כנחש הזר
רק את ירכו שלו ילוש, בכבד -
ירכתי ספינה, תשושה
משיט תועה כל-הימים

בגיר הלוח מסומן ימים רבים
על מיטתו מקום מרבץ לגופתו
ליד גופו הקר כאבן
משורטט הוא בדיוק, בבואתו שלו
נעל מחושלת שרק לנסיכה תתאם
לא איש ולא אישה יוכל הוא
ליצוק אל התבנית
רק היא המחכה לו מאחורי סורג
של אלומיניום וזכוכית.