ארזת מזוודה אחת
חשבתי
תיכף תחזרי,
אני הייתי ילדה
את רק השתחררת
מהצבא
הייתי עסוקה
במילחמת התשה
ובמילחמה לעצמאות
ומי בכלל הבין את המשמעות
של את הולכת
מאז שהלכת
עברו כמו עידן ועידנים
קרו לנו כל כך
הרבה דברים
חלקם סיפרנו האחת לשניה
בדרך כלל בטונים נמוכים
רוב הזמן
עידכונים מצונזרים
מוקצבים בדקות, במילים.
את הלכת
אמרת שאת רוצה
לראות את העולם
לחיות חיים יותר טובים גם,
מאז
חייך וחיי השתנו לבלי הכר
גם הגיל,
המישקל
הפנים, והקמטים
כן כן, מישתנים
והמזל אם להאמין
לא ממש האיר פנים.
מאז שהלכת
איך שנעלמו לנו השנים
גם התחתנו, הולדנו ילדים
כשלנו ניכשלנו
נפלנו וקמנו נפלנו וקמנו
מתוך כל זאת
התחשלנו והחכמנו
איך שהימים נעלמים
עכשיו
נולדים כבר הנכדים.
את חיה שם
ואני כאן
ימינו מלאים בגעגועים,
סמויים,
איך אפשר לחבק אותך בכלל
כשמרחק אוקיינוסים מפרידים.
ארזת מזוודה אחת
והלכת,
ואני לתומי חשבתי
תיכף תחזרי.
מאז חלפו 32 שנים.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.