במדבר האפשרויות האין סופי
בתוך ים של חול וגלים של חום
צועדים התאומים - דממה ושקט
מתאמצים לצעוד בחרש
פן ישמעום הציידים הרבים
אלו שכבר רודפים אחריהם מאז הגיעו למדבר
וכאלו האורבים כמו עכבישים לטרף
בשעה קשה זו אפילו הם נראים כטרף קל
שקט הבחין כי אזלו המים
ודממה ידעה שהאוכל שנשאר גורר צמא כבד
על כן לא אכלו התאומים ימים רבים
והאוכל שלא נאכל הופך למשא ונטל
כבד הרעב, הצמא, כבדה העייפות,
אף כבד הלכלוך שהצטבר על גופם הכחוש
עיניהם מטיילות כמטורפות מפחד
לא יודעים אם בכלל תגיע שעתם ומתי
אם יספו בצמא או ימותו בידי הציידים
לאט מכרסמת בליבם התחושה
כי חשובים הם כמתים
עוד בצעד הראשון שלהם במדבר
כל צעד נוסף שהופך לקשה יותר מקודמו
הם שוקעים בחול ובייאוש עד הברך
ובעזרת מקל הליכה מושכים קדימה
לצעד הבא לייאוש הבא
ובכל זאת במבט לאחור
לא נראים עקבותיהם בחול
לא של התאומים  או הציידים
לא של הנסיך הקטן ואפילו לא של הכבשה
מרחוק הבחינו באורחת גמלים
דממה נעמדה דום
עם יד הפוכה על המצח בשמש הקופחת והביטה בהם
בתוכה קיוותה כי ישימו לב אליה ויבואו להצילה
כמו בסרט שראתה אבל ממש מזמן הם אפילו התנשקו
הוא נשא אותה בידיו וכאן כל הסרטים נגמרים
היא שכחה מהרעב והצמא ואפילו מהציידים
שקט רץ לכיוונם כאחוז דיבוק
מנופף בידיו כמו אדם שטובע בים
הצמא הולך וגובר ודממה נחלשת
היא מזדחלת לאט לכיוון אורחת הגמלים
לכיוון ששקט רץ ומנסה להשיגם
מייחלת שיגמר כבר  ולא משנה איך
כמו באונס היא איבדה כל זיק של נצוץ של חיים
בהגיעה לשקט וארחת הגמלים
צנחה דממה על גבה ממש ליד צילה
אחזה בחול בכף היד והגביהה את ידה
היא סגרה אותה חזק עד שהחלה לרעוד
היא יכלה להישבע שהחול בכף היד מוגן
אבל מפני מה הוא מוגן שאל שקט
הרי יש כאן חול בכמות שלא ניתנת לספירה
דממה חייכה חיוך מקומט
צחקה צחוק מטורף ואמרה,
כך דרכו של עולם
להגן רק על דברים שלא צריכים הגנה.