יוני שירת בצנחנים. הוא תמיד רצה כומתה אדומה, כנפי צניחה
ומקוצר.
כשסיים את המסלול היה הכי גאה במחלקה, במסעות תמיד עזר והחבר'ה
ידעו ש"יש על מי לסמוך".
במשך שנים היה יוני בודד, כשהתגייס היה יוצא הביתה פעם
בשבועיים, ולכן כשפגש את מורן נראה היה לו שזה חלום, כל כך
יפה, שיער שטני, עיניים ירוקות, וגוף חלומי. השיחה בינם זרמה,
והערב בפאב נראה קצר מתמיד, עבר כל כך מהר.
במשך השבועיים הבאים בצבא הוא לא היה מרוכז, תמיד ראה שיער
שטני ועיניים ירוקות, בחלומות ובמסעות. ואז יצא הביתה, ובמקום
לנסוע לתל אביב נסע לכפר סבא - מיד למורן, עם המדים והאבק - רק
בשביל חיבוק.
גם אמא של מורן שמחה לפגוש אותו, שאלה מאיפה הוא מכיר את מורן
ומה הוא עושה בצבא.
במוצ"ש הם תפסו את אוטובוס חצות לאילת ובילו רק שניהם ארבע
ימים בצלילה, שחיה, טיולים ואהבה.

בסוף השבוע, בביתו של יוני, ישבו שניהם, לבד בחדר,  ויוני,
פתאום עצוב, אמר  "אמא שלי תמיד רצתה שאתחתן ואקים משפחה,
שאחיה חיים טובים".
למורן לא נותר מה להגיד חוץ מ- " גם אמא שלי, אבל מה אני יכול
לעשות? אני אוהב אותך"