עיניו הזהובות הסתכלו על הזקן. מבטו החודרני לא מש מטרפו.
אחרי שנים שנדד בעולם, מנודה, הוא מצא אותו. האיש שהיה אמור
להסיר את הכל מעליו. את הניבים, את הטפרים, את הבושה. לקחת הכל
ולהשאיר אותו כפי שהיה פעם. אדם ככל בני האנוש.
"אתה יכול לצאת ממחבואך, המשוטט."
הוא לא ידע כיצד להגיב. הוא נשאר בצללים, מופתע. כיצד הזקן ידע
עליו?
"צא מהצללים, מנודה. אתה בין חברים כל עוד תנהג בשלום."
כאילו שהוא ייפול שוב בפח הזה. המשפט נאמר לו לפני שנים רבות.
הוא לא עמד בפיתוי, האמין לשקר, ונהפך להיות מה שהוא. חציו
ערפד חציו איש זאב. הוא הצר את עיניו. לא אעשה עוד את אותה
טעות.
הוא התנפל קדימה.
לפתע הזמן נראה כאילו הוא זז לאט מאוד. בזמן שהוא שעט קדימה על
הזקן, האיש קם, גלימתו האפורה מתנפנפת סביבו, חושפת את בגדי
המלוכה שאותם המשוטט לא זיהה. פניו וגופו לא היו כלל של איש
זקן. בידו החזיק האיש מטה קסם שבראשו עמד הבדולח רואה הכל. קרן
זהובה יצאה מהבדולח והתמקדה במשוטט.
המנודה נעצר באוויר כאילו חוטי האל עצמו החזיקו אותו.
"אמרתי לך כי תעשה טעות אם תנסה לפגוע בי. ועכשיו אתה תסבול את
התוצאות."
גופו התעוות. החצי ערפד חצי זאב נהפך למשהו שלא היה אף אחד
מהם. גופו נהיה מאורך, פרווה ארוכה צמחה עליו, ארבע גפיים,
כפות ידיו, או אולי רגליו, נהיו רכות. ציפורניים. שיניים.
פרווה לבנה.
לבסוף נעלמה הקרן הזהובה ועל רצפתו של בן המלוכה שכב זאב לבן.
"חשבת כי חייך היו קשים עד היום, משוטט? יש לי משימה עבורך.
מלא אותה ותהפוך לאדם הרגיל שאתה שואף להיות בחזרה. לא תמלא
אותה - תשוטט לעד כזאב, עד קץ הימים. אתה תראה את העולם משתנה
אך לא ממוחו של זאב תמים אלא ממוחו של אדם. עד שתבצע את
משימתך."


לאחר מאתיים שנות נדידה הגעתי לפה. מועצת שדי העולם.
רדסקין, בולווארד, גולדנאיי, גרינסוד, בלאקנו. ובראש כולם -
ספיריטאס.
הם היו מטרותיו. והוא היה בלתי מנוצח. במשך שתי המאות האחרונות
הוא נאבק בשדים מסוגים שונים, להכשיר את עצמו לרגע הנכון.
הוא צפה בהם מבעד לשיחים. המחומש שבהם הם הסתדרו היה מסודר
מסביב למנהיגם, מוכנים להתחיל את הוועידה.
הוא החליט כי הגיעה השעה שבה יצוד את טרפו ויצא קדימה.
הוא הפתיע את רדסקין מאחור, תקע בו את טפריו בדיוק במקום שבו
הגזע שלו רגיש אליו - נקודה מתחת לחוליה החמישית של הצוואר
השמאלי שלהם. רדסקין התפוצץ מיד.
"זה הנבחר! עצרו אותו! זה הזאב הטהור!!!" צעק המנהיג שלהם
ממרכז המעגל.
גולדנאיי הייתה מטרתו הבאה. או ליתר דיוק - נשיכתו ברגלו
הימנית האחורית. גרינסוד שלח אליו זרם רעל, בלאקנו שלח כדור
אש, אך הוא התחמק משניהם. גולדנאיי האכזרי אך האיטי לא יכל
למנוע מהזאב הקטן יחסית מלנשוך אותו. הזאב פגע בו בנקודתו
הרגישה והשד התמוסס לאבקה.
בולווארד המשיך לשגר עצמו ממקום למקום ושלח אליו כדורי ברק, אך
הזאב ידע היכן הוא יתממש ברגע הבא. הוא זינק למקום. מכיוון
שהשדים הכחולים לא יכולים להשתגר למקום שבו יש כבר ישות אחת,
נשמעה זעקת מוות ובולווארד לא נראה יותר.
בלאקנו וגרינסוד עמדו אחד ליד השני ונלחמו ברעל ובאש שהיו כאין
וכאפס לעומת הזאב החמקמק. הוא הגיע לגרונו של גרינסוד, שד שדמה
מאוד לאדם רגיל ולכן היו לו אותן חולשות. הווריד המרכזי שהיה
בגרונו של גרינסוד נקרע עקב הנשיכה של הזאב הלבן וגופתו נהפכה
לשלולית תוך רגע.
בלאקנו לא ידע את נפשו. הוא היה החזק מבין החמישה, אך נראה חסר
אונים מול מושיע האנושות. האחד שעליו דיברה הנבואה הישנה. השד
המשיך להתקיף בכדורי אש לכל עבר, אבל הזאב המשיך להתקדם לעברו,
מתחמק מכל כדור. השד קלט את זינוקו של הזאב לעברו רגע אחד
מאוחר מדי. הוא היה בעיצומה של הקמת מגן אש מסביבו כאשר הזאב
הפיל אותו ארצה, מלקק את ידו. הליקוק לכאורה היה מחווה של רצון
טוב לבני אדם מכלבים, אך לבלאקנו זו הייתה חולשתו הגדולה ביותר
- רטיבות ביד.
בלאקנו נעלם גם הוא בלהבת ענק.
הזאב פנה למרכז הכוכב המחומש.
"זאב לבן. אז האגדה הייתה נכונה."
הזאב חשב כי הוא הכיר את הקול. קול מן העבר. קול נצחי.
"אכן. זהו אני. עמדת במבחן", אמר הדמות. מנהיג השדים הוריד את
ברדסו השחור והפנים המוכרות של בן המלוכה התגלו לזאב.
"אתה בטח חושב שזכית לגמולך ובגלל זה אני פה."
אתה ראש השדים.
"אכן, אני ראש השדים."
למה נתת לי את המשימה הזאת?
"כדי שמוות ראשי השדים ייראה כנבואת שקר שניבא אותה שד שניתן
לו ממון רב לפני שנים רבות. השדים הללו החלו לעשות בעיות. הם
עמדו לרצוח אותי הלילה, ואתה הצלת אותי."
לא יכלת לחסל אותם לבדך כאשר הם היו מתקיפים אותך?
"אינני חזק מספיק."
אז לא מגיע לך להיות ראש השדים, אם כך.
"אולי כך. אבל בשביל לזכות למעמד זה צריך יותר מכוח דימוני זה
או אחר."
הפוך אותי חזרה לאדם! זכיתי לגמולי!
"תודה לך זאב. היה שלום."
חכה! קיים את הבטחתך! הזאב הסתער קדימה.
הדמות בגלימה השחורה כבר לא הייתה שם, והזאב עבר דרך אוויר
והתנגש בשיחים הקרובים. הוא קם הסתכל למרכז הכוכב כאילו ציפה
לראות שם את ספיריטאס.
תשוטט לעד כזאב, עד קץ הימים.
המשפט שזכר כל כך הרבה זמן.
יללת זאב נשמעה למרחק רב באותה לילה.
יללה מלאת כאב ויגון.
יללת נקמה.