קוראת לך שתבוא,
שתיקח אותי מכאן,
שוכבת לי במיטה ומעלי ענן לבן.
כל כך לבן וכל כך צח,
אז למה לי הוא נראה שחור?
שחור!!!

כולם מתבוננים בו- אומרים איזה יופי,
ולי הוא נראה מכוער.
כולם מתבוננים בי- אומרים איזה טוב לי,
ולי שוב הכל מיותר...

פוחדת שלא תבוא,
ואם לא תבוא אז לאן?
מסתובבת לי במיטה ולפתע אתה כאן.
כל כך אוהב, כל כך תומך,
נשארת לא הבנתי איך...
איך?!

כולם מתבוננים בו- אומרים איזה יופי,
ולי קצת פחות מכוער.
כולם מתבוננים בי- תוהים אם עוד טוב לי,
וזה כי אתה עוד נשאר...

קשת אתה בענן,
הדמעות כבר פסקו מזמן,
חיוך לי נותן מסוגל- להביט מכאן.
מראה לי צבע של ענן,
כבר לא שחור - אולי לבן
לבן...

כולם מתבוננים בו- אומרים איזה יופי,
ולי הוא כבר לא מכוער.
אתה מתבונן בי- שואל אם כבר טוב לי?
אומרת העצב נגמר...
נגמר!!!

בין עננים שחורים תמיד יורד עלינו גשם,
ממך ענן לבן לא נוזלת אף טיפה,
אולי כי לא צריך?
אולי אני לא צריכה?
מותר לי גם קצת... להיות שמחה!

כולם מתבוננים בו - אומרים איזה יופי,
ולי הוא נראה מכוער,
כולם מתבוננים בי- אומרים איזה טוב לי,
הם לא מבינים שנגמר...
נגמר.