לפעמים אני מרגיש שהעולם מפנה לי עורף
לא מספיק רק ללמוד צריך גם לעשות, לבצע
לא כל מה שאומרים הוא נכון
צריך להפעיל את הדמיון
לפתח דרך עצמאית שתבנה לי ביטחון

למה כשאני מדבר, הוא מהנהן ולא מקשיב?
למה כשפיתחתי רעיון את אף אחד זה לא הלהיב?
למה כשביקשתי לטיפה, כל שקיבלתי זו נשיכה?
האם החיים הם רק זריקה בלא תרופה?

הבעיות בתוך בועה, אני הודף הם בועטים
אני צועד בתוך הבוץ, עקבותיי שם נמחקים
אני עומד על המדרכה ולא יכול לחצות
מקבץ של מכוניות חוסם אותי, מונע ממני לעבור

השקפת עולמי נבנית על פי דרישות שאני מציב
האם החורים שבליבי מעידים על צדק שעבר נתיב?