בראשית היה הדבר. והדבר היה אלוהים. ואלוהים היה חלקיק מימן.
החלקיק המדובר בילה את רוב קיומו המופשט בזמזום רעשים סטטיים
צורמים, אשר נקרא - מתוקף היותו ראשון, ולי כך חסר אינדוקציה -
כ"מפץ הגדול", אע"פ שכמובן יכלו להקרא באותה מידה - "המפץ
הקטן", "המפץ המטריד במקצת", "המפץ היחיד" ועוד היד נטויה.
זכה אותו חלקיק, והיה לצורה היחידה אי פעם, אשר הצליחה להשתנות
מסופית לאינסופית. בעזרת פיצוצים מרהיבים ומחוכמים להפליא, הפך
הדבר במהירות לגלקסיות שלמות, שמשות נהדרות, מערכות כוכבים
צפופות, אנרגיות אינסופיות, ואורגניזמים חד תאיים גאוניים,
ויצר הרמוניה מושלמת בין כל חלקי הבריאה, כשהכל כמובן, נעשה אך
ורק ע"י פיצוצים.
היו שמועות על ניסיון לשחזר את העניין כמה מיליארדי שנים מאוחר
יותר, בהפצצות שנקראו "נגא-סאקי" ו"הירו-שימה", שעסקו בעיקר
בפיצוץ אורגניזמים צהובים קטנים ולא מפותחים הניזונים מאורז -
במטרה לא נודעת. אך, לדאבון הנסיינים, תוצאות הפיצוץ היו מותם
של אותם אורגניזמים צהובים, בלא כל יצירת תאים חדשים מלבד
תזכורת נשורתית ירוקה במקצת לצאצאיהם המאוחרים.
הפיצוצים הראשונים החרידו עולם ומלאו, או בכל אופן, מה שהיה
ממנו באותו זמן, וניסו ליצור יצורים מתוחכמים קצת יותר, אך
לשווא. בסוף מסויים, שסיים משהו אחר, כדרכם של סופים מאז
ומעולם, נוצרו לראשונה תאים חיים על כוכב קטן ואפרורי במקצת,
שהתפתחו לבסוף לצורה נעה.
חד תאי חביב וסימפטי, שניסיון לצפות בו היה שקול להתאבדות
המונית, או לכל הפחות - לכאב עיניים רציני, נוצר לראשונה,
וכונה בשמו היומיומי כ"איזואפרה". היא חייה לה בדד שנים מספר,
שולטת לבדה בכיפת העולם על אוכלוסייה המונה בעיקר - כלום.
אולם, ידוע שלא טוב היות האורגניזם לבדו, ולפתע נוצר עזר
כנגדו. כמובן, שבשלבי ההתפתחות הללו, ככל שהאורגניזם נולד בסדר
כרונולוגי מאוחר יותר, הסתבך שמו לאין שיעור, וכך זכה אותו
אורגניזם לשם המהולל "ארנארספרואידס בארגטונזיס", אשר נולד
דמוי חיידק והיה ללא שיניים, בכדי שלא ישבור אותם בלי כוונה
בעודו מנסה להזדהות בפעם כזו או אחרת.
מיליארד שנים חלפו להם במצמוץ עיין כשאיאוקרטים ופריאוקרטים
נאבקים עם השאיפה לשליטה, ע"י רביצה בלתי נדלית וניסיון לחניטה
עצמית במאובנים, למען הטעות דורות העתיד במיני תאוריות עם בסיס
מפוקפק עד כדי גיחוך. אך הימים החלו להתמלא בחיים. מדוזות,
תולעים ושאר שרצי עולם הראויים לאכילה אך ורק לאלו שאינם אניני
טעם במיוחד, או גרים במקומות חשוכי אל שהשתיקה יפה להם.
לצערם, פיצוץ עז החריד את הקאמבריון, משמיד במחי יד את אותם
החיים המיותרים שהתמקמו להם בנוחות על פני הכוכב, דבר שגרם
לשאלות נוקבות בקשר למהות החיים, תכלית הבריאה, ואיפה שכחתי
לעזאזל את המכנסיים שלי. תביעה לא קטנה החלה להראות סימני חיים
באופק, אך למצער, נמוגו כל העדים לעשן סדיר, ומניה וביה היא
בוטלה לאלתר, מכינה את הדרך לתקופת דבון המגיעה ברעש
וצילצולים, הידועים יותר בשם - דם ואש ותימרות עשן, מתחילה תור
זהב חדש של יצורים חיים.
וכך, כשהכל היה נראה שהנה והחיים נכנסים למסלולם, וכל דבר היה
נותן עשר לאחד על כך ששיממון החיים עתיד להימשך, החלה התקררות
קיצונית בכדור המאוייש, מקפיאה בין רגע אלפי צורות חיים לא
מפותחות לחלוטין ומשאירה אותם במצב רוחני רפוי, אך במצב גופני
נהדר למשך תקופה לא קצרה.
אט אט, החלו הארצות הריקניות להתגעגע אשה אל אחותה, והקימו
פדרציה משותפת הקוראת לאיחוד. להפתעת רבים, אכן צלח האיחוד,
ולאחר מיליוני שנים של תזוזות שלא היו מביישות צב קיטע, התחברו
הארצות ליבשת-על, הנקראת בפי המומחים האוהבים להתבטא בשפה
היוונית-לטינית, כ"פאן-גיאה", לאמור "כלל-ארץ".
מבחינת הפדרציה הכל היה בכי טוב, אך השפעות הלוואי של האיחוד
ציערו כמה וכמה יצורים ששחו להם בתמימות במימי האוקינוס,
מופתעים לגלות לפתע שהם תקועים ראשם ורובם במקום אחד - בלא כל
יכולת תזוזה, דבר שלווה בקשיי נשימה לפרקים. אולם אם נתעלם
מקבוצת המינים השולית הזו, נוכל להכריז בראש חוצות על כך
שהאיחוד תרם רבות ליצירת יצורים חיים גדולים למדי, שנהגו לשאוג
בזמנם הפנוי ולהרעיד כל פיסת אדמה. היצורים הללו זכו להיקרא
"דינוזאורים", ובתקופה מאוחרת יותר אף סובכו שמותיהם לאין
שיעור, כשכל מין מתהדר בשם רב אותיות יותר מקודמו, וכף רגל עם
היקף שלא היה מבייש כל הר המכבד את עצמו.
הבילוי המועדף על אותם אורגניזמים היה רביצה במערותיהם הגדולות
ואכילה מזדמנת של רוב הדברים הנעים, וגם חלק מאלו שלא. דבר
כזה, ואין זה מפתיע כלל וכלל, גרם להם להיות השולטים
האולטימטיביים של תקופת הקרטיקון, אך ביהירותם כי רבה, לא
השכילו לאגור פרוות חורף, נעות או סטטיות - אין זה חשוב -
ולפיכך כשהגיעה הקרה הנודעת, היו הדינוזאורים חשוכי בשר למדי,
ופרצו בריצות אמוק מגושמות במיוחד למקום לא נודע, קוברים תחתם
צורות חיים קטנות יותר, ודוגלים בכל כוחם בתאורית "החזק שורד".
למרבה הצער, איש לא טרח להודיע להם על כך שהטבע דגל באדיקות
בשיטת "אין שורד", והשאיר גוויות גדולות למדי, שלדעת רבים תפסו
מקום נרחב מידי משטח הפנים של הכדור האפרפר. לאותם יצורים היה
כמובן את חיבור תאי העצב המקובל, הנקרא בשלמותו - מוח. אך רק
בתקופה מאוחרת בהרבה החלו לייחס חשיבות לקילוגרמים הזנוחים
הללו, המכבידים על הראש ואוטמים את המחשבות לחלוטין.
מתוך הים הגועש, יצאה כוונוס הענוגה - חיה רירית, שלא דמתה ולו
במקצת לאותה אשה עלייה נוסתה המטאפורה. למעשה, הייתה החיה כה
דוחה, עד שאך פלא הוא איך חדרה לתרבות בלא שיקראו עברה קריאות
גנאי, וישליכו על גופה מיני חפצים שונים ומשונים. צאצאיה
התפתחו במהירות רבה, כשהטבע - במהלך הגיוני למדי - משמיד חלק
מהצאצאים, אשר פתחו לעצמם שיטה משונה, וויתרו על אכילת בעלי
חים. אותם הצאצאים הנקראים "אוסטראלופיתקוס רובוסטוס" חלפו
עברו אומנם במהירות, אך לצער רבים, קרוביהם המודרנים - הן לגזע
והן לרעיון, ממשיכים לזעוק לטובת השיטה המשונה הזו, וחיים
לתומם, מבלי שאיש יאזור מספיק אומץ ויכריז על הכחדתם המיידית,
ויפה שעה אחת קודם.
במקביל לאורגניזמים חסרי המעש, התפתחו שלושה מינים נוספים של
יצורים שנהגו להמהם לעצמם בזמנם הפנוי, ולבצע תנועות מטופשות
עם בתי שחיהם. הם כינו עצמם
"ההם-עם-הגב-הכמעט-זקוף-והמוח-הגדול-ביותר". במקרה, או שלא, גם
הלוייתנים, אותם יצורים מימיים בגודל הגראנד קניון - ראו עצמים
כנעלים ביותר בגלל גודל מוחם, ובזכות העובדה שיכולים ליצור
מזרקה ונציאנית מגבם.
אוסטראלופיתקוס אפריאקנוס - הכושי, אוסטראלופיתקוס חסון,
והחריג - הומו האביליס, חיו בעדרים, צדים וניצודים, מגרדים את
גבם בכתלים מזדמנים, ומדברים בהגייה משונה, נאבקים על השליטה
בכיפת ההישגים החייתית, שעמדה באותם ימים על פיצוח אגוזי קוקוס
בעזרת אבן משוננת, וזריקתו - בנוסף עם האבן - על אחד מהשבטים
האחרים.
מאות אלפי שנים לוו מאבקים ומלחמות תת שבטיות, בין גזעיות ודו
מיניות (+גייז). הגזעים הנעלים החלו לדרוש שליטה על יצורי
החיים, שבתמורה חילקו להם מקלות ואבנים לאזורים רגישים פחות או
יותר, בעיקר יותר, בגופם, מעשים אשר גרמו להם, משום מה, לסגת
לאלתר מתכנותיהם לכיבוש העולם, ולהפניית מאמציהם כלפי עיסוקים
משכילים מעט יותר, כגון טיפוס על עצים, קילוף בננות, וקרבות
תרנגולים.
חיות גדולות יותר, שעירות יותר ובהחלט מעוותות יותר נוצרו
לאיטם, מתפתחים מאבות קדומים ומגזעים פרימאטים, מגדלים ראש
מרובע ורוכבים על איילים בקריאות "דיו, דיו", "מה הקרניים
הארוכות האלה עושות ביד שלי", ומיד לאחר מכן - "אההה".
היקום, מצידו, החל לשגר אותות ברורים למדי לגבי שביעות רצונו,
ע"י זריקת אבנים גדולות לעבר הכדור, לתוך מצבורי אוכלוסייה
צפופים, וגרם לגרף הסטטיסטיקה הנושמת לצנוח בזווית הקטנה בהרבה
מ-90 מעלות.
חלק הארי של הגזעים הנעלים הושמד בהתפתחות איטית, ומזווגם נוצר
בן כלאיים, הולך על שניים וזקוף, אשר סרב בכל תוקף להשמע למנהג
המקובל של טיפוס על עצים, וסופו שכמעט נכחד מכך, ולדעת החוקרים
- חבל שלא - וקרא לעצמו, בכדי להבדיל את עצמו מאבותיו הקדומים
כ"הולכים-על-שניים-לא-כל-כך-שעירים", או לחילופין, כשם קבוצה
אחרת "הפרימאטים-שלא-עושים-אוווו", כש"אוווו" מוסב למעשי
הפרימאטים כשקופצים כאחוזי תזזית ומגרדים את בטניהם בליווי
צרחות מחרישות אוזניים. חוקרי טבע רבים קפצו על המציאה,
והוכיחו מכך את תסביך הזכרות והפגנתו בקרב הפרימאטים, אך המעשה
הנ"ל יכול בעליל להיות תוצאה של תסכול מתמשך, הנוצר עקב ריבוי
קרציות, או בפשטות ניסיון להציג בפומבי את כשרונותיהם בריקודים
סלוניים.
מעניין הדבר, שבמשך כל ההתפתחות, חשה עצמה החיה המדוברת, כחיה
החכמה ביותר על פני האדמה, האוויר והמים, וזאת אף לפני שהספיקה
להגיע לתחום של שניים מתוך השלושה. אח"כ גם החלל הצטרף לתחום
שליטתה, ע"י תקיעת דגל בכוכב נידח, שכל חייה אחרת שהיגיון ישר
בקודקודה הייתה מתרחקת משם במהירות. סיבות רבות היו לה לחייה
להמשיך במחשבותיה אלו, אך הפטנט המוצלח ביותר שלה, לדעתה בכל
אופן, עליו היתה מקור גאוותה היה דבר שנקרא בשם - כסף. שנים
רבות נדדה החיה בעולם, מנסה למפות אותו - מכיוון שחושיה
הטבעיים היו רדודים כל כך, ולא יכלה לזוז לבית השכן ללא מפה
הצמודה לחוטמה. מעצם חוזקה, החלה החיה למלא את הארץ במכשירים
מזהמים, בניינים שהרסו כל חלקה טובה, ושאר כימקילים, ורדתה בכל
חיית השדה, וכל זה בכדי לספק את ההנאה הסדיסטית הנקראת בשפתם
בשם - מדע. אך בשביל לזהם ולהרוס צריך משאבים - שאותה לא רצתה
החיה להפיק בעצמה, שכן כבודה,המוטל בספק עוד מראשית העולם,
יושפל. כמובן, שכל יצור שמשהו ממלא את קודקודו, היה נותן שמונה
לאחת על כך שכבודה של החיה לא שווה יריקה משומשת, אך כתמיד -
האוביקטיביות הינה מפלט מחפשי האמת, בעוד הסוביקטיביות מתפקדת
כמבצר מגן לחסרי הישע. אי לכך, החלה החיה לרדות אף בבני מינה
שסלדה מצבע עורם, בכדי שיספקו לה את המשאבים, וכדי לקבל משאבים
חדשים המציאה את ה"כסף" המדובר, שנועד בעיקר להתהדרות ולחיזוק
בטחונה העצמי. הכסף, במובנו הפשוט, היה סם קל למדי להשגה, ולכן
נפוץ בהרבה מהסמים הצמחיים המקובלים כגראס, וחשיש, לדוג'.
"בנקים" היו הבניינים שם אנשים החליטו לשכן את הסם, כדי שלא
יאבד להם. כמובן, שיעיל יותר פשוט לגנוב את הסם, אך אותה חייה
המציאה מושג חדש הנקרא "מוסר", שגרס שמותר לעשות הכל, כל עוד
איש איננו יודע על כך, אך ברגע שהדבר נודע - הוא נהפך
רטרואקטיבית לבלתי מוסרי בעליל, מוקע ע"י החברה, והאדם המבצע
את המעשה נידון לעונש כזה או אחר, שמתמקד בעיקר באחזקתו במקום
צפוף ומחניק, אם שליחתו למצב צבירה שונה. חוקי אותו "מוסר"
השתנו ממקום למקום ומזמן לזמן, הכל תלוי באותם חיות שחיו באותה
תקופה.
לא זאת אף זאת, הרחיקו לכת אותם חיות ויצרו לעצמם ישות
טרנסצנדטלית, שטענו מאוחר יותר שהיא בעצם יצרה אותם, כדי
שיוכלו לעשות את כל אותם המעשים ברשות של מחוקק עליון אשר לא
יכול לטעות, ובכך להשקיט את רוחם. הם התפללו לאותה הזייה שלהם,
ואף הקריבו לה קורבנות לעיתים. דבר לא נבצר ממנה, אך משונה -
היא לא עשתה דבר. המלחמות הגדולות ביותר, בהם נמחקו ממפת העולם
היצורים הרבים ביותר נגרמו בגללה, אך היא מצידה שכנה אי שם
למעלה, במשכנה אשר נבנה ע"י בני האנוש, וצחקה. צחוק מתגלגל,
צחוק אלוהי. צחוק אינסופי.
HOMO HOMINI LOPUS, חשבה בהנאה.
וצחקה.
וצחקה.
וצחקה.