|
מחפשת עצמי בין עצים ארוכים ירוקים ושחורים
בין שבילים שלא רוצים להתגלות
מחפשת איזה דרך עפר שתוביל אותי אל המציאות
שתיקח אותי מההזיות.
מדמיינת מקומות פורחים
יפים, שלווים ואכזריים
פרחים שצורחים כשאדרך עליהם
עומדת במקום מחפשת את השביל העפר
מסתתר איפה שהוא
מותאם לרגליים קטנות
של ילדות יפות שברחו מהבית.
ארקוד לצלילי מוזיקת השדים
מתנגנת לי בתוך הראש מן צחוק עצוב שכזה
שיוציא אותי מדעתי.
כל כך יזכיר לי אותי.
ואולי כשאגיע
תחכה לי עוגת יומולדת
מלאה בהפתעות
אחר כך, אכבה את כל הנרות
וכולם יכבו בנשיפה אחת.
לא מצאתי את שביל העפר
אז פילסתי אחד משלי כי אין ברירה
גם אם כמה פרחים יצעקו עלי בדרך.
עומדת במקום מוקסמת.
את כל זה עשיתי לבד?
ואנשים יוכלו לעבור בשביל שפילסתי
ולא לעמוד חסרי אונים מפחדים לפגוע בפרח
השביל שפילסתי לא מותאם לרגליים קטנות
של ילדות יפות שברחו מהבית.
להן יש את שביל העפר.
שרק הן יכולות למצוא. |
|
|
"אז... אתה הולך
ללטף את
הכבשה?"
מתוך ספרו של
שמואל
איציקוביץ',
"מיליון ואחת
דרכים להגיד
"זיון" מבלי ממש
להגיד את
המילה." |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.