ושוב השתיקה בליבי היא מכה
נחנקת מחוסר מילים
ושוב במיטה דמותי הזרוקה
מחכה להבזק של חיים
גופתי היא ריקה בלא נשמה
כשלבד בלי הרוך והחום
שלבך וגופך, שהם לי נחמה,
שולחים לי בימי הקרדום
ורק מחשבה יחידה לי בראש
מתי תזכר בי אהוב?
כי אין בי הכח לקום ולדרוש
הכבוד שלי כה חשוב
וכל סביבתי היא אזור דמדומים
מה אכפת לי משאר הבריות?
ובכל מבט ישנו ים געגועים
בידיך לחזור ולחיות
הדמעה החמה שתיזול מעיני
לא תהיה היא האחרונה
ולא תרד התוגה מעלי
ולא תשוב לחיי הרינה
וכאשר ילווני למשכבי הנצחי
יאמרו "הייתה אהבה"
וכי תשים פרח רך ולבן לזכרי
זהו כל שליבי אבה |
