"עוד שנייה" אמרתי לאמי בעוד שהשקפתי מבעד לחלוני והבטתי
בנופר, ילדה מכיתתי, אחרי מספר שניות נופר הלכה כבר אבל המשכתי
להביט מהחלוני על הקירות המתפוררים ובעפר שבבית ממול וחשבתי,
"איך אוכל למשוך את תשומת ליבה? אני חייב להוכיח לה עד כמה אני
מיוחד..." למרות שזה היה ברור שהיא אוהבת את אלי "זה רק בגלל
שהיא עוד לא מכירה אותי" מנסה לשכנע את עצמי..."נו כבר!" צעקה
אמא, אני הבן היחיד בבית מלבדי יש לי שתי אחיות גדולות, אבי
כבר לא בחיים, אני לא יודע למה... אבל אמא תמיד אמרה לי שאת
אבא הרגה מפלצת גדולה וירוקה ושעכשיו אני הגבר בבית וצריך
לשמור עליהם, אבל אני כבר בן 11 ורנה אמר לי שמפלצות לא
קיימות, למרות שאני חושב שכן כי אמא שלי אמרה לי ואמהות לא
משקרות אף פעם.
ירדתי במדרגות, ואמא הכינה לי את המאכל האהוב עלי: פירה
ומלפפונים חתוכים ושמה לי את המלפפונים מסביב לצלחת, היא
נראתה לי מוטרדת וזה הטריד גם אותי אז לא יכולתי לאכול את
המלפפונים... כי פירה זה כמו לשתות אבל בשביל מלפפונים צריך
ללעוס, וכשאמא מוטרדת אני מעדיף שלא ללעוס, כי אז אני מראה לה
כאילו אצלי הכל כרגיל ואני רוצה שהיא תראה שכשהיא מוטרדת זה
מטריד גם אותי... אמא אמרה לי שסבא מחכה לי ושהוא לא מרגיש טוב
ורוצה לשוחח איתי, אני הכי אוהב ללכת לסבא כי כשאני הולך אליו
הוא תמיד אומר לי כמה אני גדול ומביא לי מתוקים ומפנק אותי,
יצאתי מהבית והלכתי לסבא, בדרך הבאתי לג'ולי החמורה שלנו קצת
חציר... ג'ולי כבר לא יכולה לצאת למסעות, הרגל שלה פצועה, אבל
שמרנו אותה כי אנחנו אוהבים אותה.
התחלתי ללכת בשביל העפר והגעתי לסבא בכניסה שמעתי צעקות מבפנים
אז התחבאתי בשקט בכניסה, ושמעתי אנשים צועקים במין קול לא
מוכר, ושמעתי את סבא לא ממש בברור אומר: "עזבו את חפציי, אתם
הורסים את הרכוש שלי, אתם פוגעים באדם מבוגר וחף מפש.ע.."
הצעקות החלו להתלהם ושמעתי את סבא מאיים ואומר להם שלא כדי להם
להתעסק איתו ושהוא מעולם לא עשה רע לאף אחד ושהם באים לבן אדם
הלא נכון ושהוא לא מציע להם לפגוע בו "הצעקות התחזקו... ואני
יודע שראם מהכיתה שלי, לימד אותי כמה קללות מהשפה הזאת אז
שמעתי בן-זונה מהשפה הזאת ואז בום גדול... אז רצתי מהר מסביב
לבית של סבא והתחבאתי במחבוא הקבוע שלי במחבואים, והייתי בשקט
בשקט וכמעט ולא נשמתי עד ששמעתי את הצעדים מתרחקים ביחד עם ריח
הסיגריה הזאת, אז רצתי מהר פנימה וראיתי את סבא שוכב על הרצפה,
אבל הוא לא ישן, הוא היה מכוסה דם... וחיבקתי אותו... ולא היה
לי אכפת מכל הדם!! וקראתי לו... אבל הוא לא ענה לי... ואז
הרגשתי שאני מתחיל לבכות... וקיוויתי שאף אחד לא יכנס... אני
שונא שרואים אותי בוכה! והבנתי שסבא מת אז שכבתי שם ושקעתי
בעצב... עד ששמעתי פתאום משהו צועק לי אבל לא כ"כ הבנתי מה הוא
אמר... אז הסתובבתי לרגע מסבא לראות מי קורא... קיוותי שזאת
אמא כי אז אני אוכל לדעת מה לעשות... אז הסתובבתי ומולי עמדו
שתי מפלצות ירוקות... את המפלצת השניה דווקא כן הבנתי היא
דיברה כמוני, היא שאלה אותי איך קוראים לי. פחדתי שהיא תהרוג
אותי כמו שהיא הרגה את אבא או סבא ופחדתי מאד אבל החלטתי
שבגלל שאני הבן היחיד במשפחה ורק אני נשארתי להציל אז רצתי
והתחלתי להרביץ לו  ואז הוא הושיב אותי בכח והמפלצת שהבנתי
אמרה לי שכדי לי להזהר! אבל לא היה לי אכפת והוא תפס אותי ממש
חזק שלא יכולתי לזוז והמפלצת השניה כיוונה עליי את הצינור
הקטלני שלה וצעקה לי "תענה לי עכשיו! איך קוראים לך?!?!" אז
צעקתי
"מוחמד!!! ואני אהרוג אותך!!!"
והם ברחו.
אבל אני כבר לא יכולתי לברוח וגם לא לצעוק וגם לא לגעת או
לבהות מהחלון...
אבל יכולתי לחבק את סבא...    




מסר: כולנו שווים וכולנו בני אדם קודם כל!