טיוטה לשיר חדש שלנו.
יש עוד מה לשפר, ואנחנו צריכות לעבוד עוד על הסוף =]
מילים: לחן בן שטרית.
לחן: ליאת יוסים.
שירה: הדר דגן.
אני ואת יושבות,
הרגליים תקועות בחול.
מדי פעם מנערות
ומחליפות תנוחה.
השמים מתחלפים,
המים נשאבים פנימה,
מישהו ודאי הוציא את הפקק.
איך מלחמות מתחילות בי ונגמרות,
איך כואב לפעמים
איך חיפושים מסתיימים,
איך חשבתי שמצאתי
איך נתקעתי,
מתי זה קרה כשויתרתי.
אור כתום מתחלף בסגול,
את דוחקת בי במרפק להסתכל.
החושך מזדחל לנו לאט
מאחורי הגב
עוטף אותנו בשמיכה חמימה של מסתור.
סופרות עד 10 ובנשימה אחת
מסתובבות
ידיים נשלחות
לגשש.
איך מלחמות מתחילות בי ונגמרות,
איך כואב לפעמים
איך חיפושים מסתיימים,
איך חשבתי שמצאתי
איך נתקעתי,
מתי זה קרה כשויתרתי.
את לא יודעת איך לפעמים
אני שונאת כל כך להיות לבד
לשלוח את היד ולגעת בכלום,
איך אני נופלת לתהומות וחוזרת,
איך מחליקה ומתרוממת
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.