זה היה לילה. לילה כמו כל הלילות,
אבל מישהו אחד שקוראים לו אביבי לא הצליח להירדם. הסיבה לכך
היתה:
שבבית-הספר אביבי יצא פעמיים מהכיתה,
ללא לבקש רשות מהמורה,
והמורה כתבה מכתב להוריו והוריו של אביבי, היו צריכים לחתום.
אביבי לא ידע מה לעשות
הוא חשב וחשב וחשב,
עד שהגיע למסקנה:
הוא אזר אומץ,
והלך למיטתם של הוריו,
בהתחלה לא ידע מה להגיד,
אז הוריו שאלו: "מה קרה? מה חלמת חלום רע?"
ואביבי ענה: לא, לא למתי חלום רע. "אז מה קרה?" והמילים כבר
יצאו לאביבי מהפה:
"אתמול יצאתי פעמיים מהכיתה ללא רשות המורה,
ואז המורה כתבה
פתק שתקראו ותחתמו עליו,
ולא הראיתי לכם,
אז לא קראתם ולא חתמתם,
"אהה" אמרו אימא ואבא
והסתכלו זה בזה
"עכשיו הבנו.
וזה טוב מאד שבאת להגיד לנו.
לך והבא את הפתק שהמורה כתבה!"
אביבי הביא את הפתק ואימא ואבא שלו קראו וחתמו