היום שאחרי... כאילו לא היה כלום... החיוך שוב מרוח על שפתיים
אדומות ויבשות, הניצוץ בעיניים קם לתחייה כאילו מעולם לא הוכה
ונשבר, מעשנת סיגריה מסתכלת על העשן שנכנס ובורח מהריאות כל כך
צח וטהור... כמו תינוק שנולד ומתחיל ללכת... הלב שקט ורגוע
כאילו השלים עם כל העצב ולא נותר לו אלא להמשיך הלאה בדרכו,
הראש כבר לא מוטרד, אין לו דאגות יושב ומתחרדן לו בשמש שזורחת
ומחממת את הלב... כמה טוב... מורחות את השבת ומנצלות אותה
לשיעמום גמור שלוקח אותנו לשומקום שומם ומרתק בריקנותו המושלמת
והשובה... והמוסיקה... שוברת את השממה המוחלטת, הצלילים
המסלסלים את האויר צורמים וקורעים בעונג את האוזניים גורמים
להסתערות של חושים שמערבלים את הכל, בלבול מטורף שגורם לי
לרצות לצרוח ולקפוץ ובאותה נשימה גורם לעייפות שחופרת... מעט
מאוד אנשים שמצליחים לחייך בתמימות ובאמת גורמים לי לאהוב
באותה תמימות אמיתית... טוב עכשיו, האוירה כתמתמה ומעניינת
במגוון הגופים שנעים בה מבלבלת ומשכרת, כך שלא נותר לי אלא
להמשיך לחייך, להשען אחורה ולהנות מהיום שאחרי....