מה יפית חמדה מני יום הכרתיך
עת זרחה לה חמה ועיטרה מראשותינו בזר קרניה.
מה יפית ערגה מני יום פגשתיך
אז קראה צוצלת במזמור ציוציה פיוט לליבי השבוי.
מה יפית נוגה מני יום נשקתיך
עת תפרחת שדמה, נתנה ריחה, בכרי פרחי המור.
מה יפית בעיני-נצח,
אשר דמותך כמאכלת אש בן אוחזת לבלי עזוב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.