מכל הבחינות נראה לי שאני מסודר, כבר הרבה זמן במושגי יוסי
(בערך שבוע), שבוקר זה בוקר ולילה זה לילה. עבודה, משמרות
ולימודים זה די קבוע - אי-אפשר להבריז. בקיצור, הלכתי לאיבוד.
בבוקר, נעמה העירה אותי. בעדינות הזאת, של מישהי שנמרחת עליך
עד שתתעורר. אני שונא את זה. כל הדבש הזה עלה לי לראש. פתאום
מתוך השינה, התחיל להיות לי חסר, אבל עוד לא הבנתי מה. זה...
כל הברגים של יוסי במקום, ואחד מסתובב הפוך. רוצה להרוס את כל
האיזון העדין שיש. ילדה, בוקר טוב. אני הולך לעבודה, ואל תשכחי
לצלם לי את הדפים בצבא, ובשבע בערב לעשות לי השכמה. מחר יש לי
לימודים, יש לי שיעורים ויש גיטרה ביום שלישי ויש... עניינים.
אחרי המקלחת כבר הרגשתי יותר טוב. ככה זה בענייני מקלחות. אבל
עדיין, הבורג הציק לי. אומר לי שאני מוכר את עצמי. מוכר את
עצמי לעבודה בשביל כסף, מוכר את עצמי לנעמה בשביל זיונים. בעצם
בשביל חום ואהבה. אני מוכר את עצמי בשביל עצמי. אין יותר יוסי.
יוסי עובד - לומד - מנגן גיטרה. אין כבר רק יוסי. יוסי עסוק
מדי בשביל שיהיה רק יוסי. אבל טוב ככה, לא? כל הברגים אומרים
כן, אבל רק אחד שמשהו עדיין חסר.
בעבודה אני שוב עם עצמי. יותר מדי עם עצמי. בודק מכוניות,
מאבטח עניינים, דואג שהכול יהיה בסדר. חוץ מיוסי. משהו לא בסדר
עם יוסי. אולי זאת העבודה המסריחה הזו, כולה סירחון אחד גדול.
אני צריך להתפטר, חייב. למצוא משהו טוב עם פחות שעות ויותר
כסף. אולי יותר עניין. משהו. חייב לשנות משהו. הבורג כבר לא
לבד, הוא מתחיל במרד, מצרף אליו ברגים אחרים. הוא צודק. אני
אתפטר. באמת, אני אתפטר. מחר...
חוזר הביתה, אוכל משהו, אומר שלום לאחים פלוס אמאבא. לא להתחיל
לדבר יותר מדי. אני מדבר גם ככה יותר מדי עם עצמי. נלך לישון.
נתחמק מיוסי לקצת זמן.
מעירים אותי. נעמה אפילו הגיעה עד אליי. לא הסתפקה באיזה טלפון
או משהו. כבר שבע? אני חושב יותר מדי בשביל מישהו שרק התעורר
עכשיו. חייב לשנות משהו. כמה ברגים כבר יש? נעמה שואלת - מה
קרה, למה כולי הפוך? אולי זה בגללה. אולי היא מה שאני צריך
לשנות. כן, היא משקיעה, חמודה והכול. באמת ילדה זהב. אבל אולי
לא הילדה של יוסי. כבר יותר מדי זמן יש לי איזה נעמה על הראש.
אני חייב להגיד לה שאנחנו צריכים לדבר. שזה לא היא, שזה אני.
הברגים האלה כבר מסובבים אותי לגמרי. אני אעזוב אותה. באמת,
אני אעזוב אותה. מחר...
היא הולכת, משאירה את יוסי עם יוסי. טעות. זה לא הולך ככה. אני
מוציא מיד ספר, מתחיל ללמוד, יש עניינים. אולי את הלימודים,
אולי אותם אני אעזוב. באמת. טלפון. חבר נודניק. יוצאים הערב?
לאן? לא מעניין אותי. עייף. עייף ממה? מיוסי. בעצם, כן. כדאי
לי לברוח קצת ממנו. לאן? עוד פעם לשם. צריך לשנות. לא? טוב,
נלך, אני אקח את נעמה איתי. מחר נלך למקום אחר. באמת. מחר...
נעמה באה לישון איתי, שנינו כבר אחרי. שנינו כבר סחוטים. היא
כבר נרדמה. אני שוב צריך לקום מחר מוקדם. עניינים, לימודים.
חייב לשנות משהו ביוסי. יוסי לא יכול כבר להרדם, הברגים מציקים
לו. אומרים לו לשנות משהו. רק בורג אחד נשאר עומד במקומו, כל
השאר כבר רופפים, מטים ליפול. אבל זה בורג חזק, זה בורג של
שיגרה. זה בורג השיגרה. די. יוסי עייף, הוא אומר לכל הברגים
לילה טוב, ושהם יתווכחו. מחר. באמת, מחר...
מכל הבחינות נראה לי שאני מסודר, כבר הרבה זמן במושגי יוסי
(בערך שבוע), שבוקר זה בוקר ולילה זה לילה. עבודה, משמרות
ולימודים זה די קבוע - אי-אפשר להבריז. בקיצור, הלכתי לאיבוד.
בבוקר, נעמה העירה אותי. בעדינות הזאת, של מישהי שנמרחת עליך
עד שתתעורר. אני שונא את זה. כל הדבש הזה עלה לי לראש. פתאום
מתוך השינה, התחיל להיות לי חסר, אבל עוד לא הבנתי מה. זה...
כל הברגים של יוסי במקום, ואחד מסתובב הפוך. רוצה להרוס את כל
האיזון העדין שיש.