כולם היו שם. כל המי ומי. אם לא הייתי יודעת שזו הלוויה, הייתי
בטוחה שמשיקים מועדון חדש. זמרים וזמרות, בינהם צעירים
ומשגשגים, כמו גם כאלו שכבר מזמן חלפו עם הרוח רק שאף אחד עוד
לא טרח לספר להם את זה, דוגמניות עם שאיפות לקריירת משחק,
שהזילו דמעות כמו ממטרות, ודוגמנים שכיפה שחורה על הקודקוד זה
הדבר האחרון שנראה עליהם סקסי, כמה פוליטיקאים חמורי סבר שבאו
בעיקר כדי לקטוף קולות ולעשות תעמולה, ובעיקר, קולגות, חבריה
וחברותיה של המנוחה לסט הטלנובלה המצליחה "אהבה בפסגה".
איך לא יבואו? מי ידיר רגליו מהאירוע של השנה, הלא הוא טקס
הלוויתה של כוכבת הנוער המצליחה שנקטפה בטרם עת, שירן בראל? אף
אחד. ומכיוון ששמי, לצערי, הוא לא אף אחד, מצאתי עצמי גם אני
עומדת שם, אנוכי וצוות צלמיי וסאונד-מני, מוכנה ומזומנה לתעד
כל רגע נתון בחוויה האורקולית המרנינה הזו.
לא רציתי לבוא. התחננתי בפני גבי, המפיק שלי, שיוותר על הכתבה
הזו, שבגלל שבכל הערוצים עושים סיקורים על ההלוויה, זה לא יהיה
אייטם, לא יהיה בזה משום שום סקופ, שזה עדיף כבר לעשות ספיישל
בר רפאלי בזנזיבאר כמו תמיד, הצופים תמיד אוהבים לראות
דוגמניות בבגדי ים. אבל גם בעודי כורעת על ברכי ומנשקת שוב
ושוב את כפות רגליו המטונפות של גבי, ידעתי היטב שכל
ניסיונותיי למנוע את הקץ הם חסרי טעם. הרי זה ברור שאני אלך
לשם. הרי ברור שערוץ הבידור, שאליו אני משתייכת, מתכוון לעשות
סיקור מלא ומדויק של כל פרט, ולו השולי ביותר, שיתרחש באירוע.
כל כך הרבה סלבס במקום אחד, ושמצלמותיו של ערוץ הבידור לא יהיו
שם, מה, השתגעתי?
לא, לא השתגעתי. אני פשוט שונאת דברים כאלו. כל כך שונאת
שאתם לא מתארים. דבר ראשון, אני לא סובלת את שירן בראל. כל
תופעת ההערצה הזו של בני הנעורים ל"שחקניות" בטלנובלות היא דבר
שאני סולדת ממנו בכל רמ"ח איברי. "כתבת בידור ששונאת סטארים?"
ודאי תתפלאו. אז נכון שהם הפרנסה שלי, אבל זה עדיין לא אומר
שאני חייבת לאהוב אותם. אני מצדי נוקטת בגישה ההפוכה. איך אני
חיה עם זה? בקושי.
ועם זאת, עם כל תיעובי לבלונד שטוח הבטן ומורם החזה שעונה
(ענה?) לשם שירן בראל, אני עדיין רוחשת כבוד מסוים להיותה בת
אדם. אפילו אם בת אדם שבחרה בקריירה מאוסה. ואני לא מסוגלת
לתאר כמה דוחה ושנוא עלי המסחור הפעלתני והשיווק הקדחתני
שעושים ממותה. פאק, בחורה מתה! ואין ערוץ בטלוויזיה שתפתחו בלי
לשמוע ראיון עם אחד מעמיתיה לסדרה המספר איזו שחקנית מוכשרת
היא הייתה, או לצפות בחבורת תלמידי בית ספר יסודי באחת מערי
המרכז, המצפים את אחד מקירות המסדרון בבית ספרם בפוסטרים
חתומים של הכוכבת. "אנחנו מכינים לה פינת זיכרון", תמרר אחת
הצוציקיות בבכי. זה כל מה שהיא הייתה? פוסטר חתום? תפקיד
בסדרה? הייתה לה אישיות. היו לה אהבות, רצונות, מחשבות
כמוסות.

כמעט כל המוזמנים כבר הגיעו. בין כל הידוענים שמסביב, בני
משפחתה האנונימיים של שירן נבלעו קצת. אבל אני הבחנתי בהם. הם
דווקא נראו כמו אנשים נחמדים. נעמדתי במתחם התקשורת, לייד
כתבים של ערוץ 2. "שמעתי שאחיה יקריא את ההספד", אמר אחד מהם
לחברו: "חשבתי שהבמאי של 'אהבה בפסגה' יקריא אותו", ענה השני
בטון מאוכזב. "כן, גם אני." ענה הראשון. "מה לעשות, לא מתחשבים
בתקשורת. הלך הסקופ הפוטנציאלי על אישוש או הכחשת השמועה על
הרומן שהיה לה עם רונן מורנו... התכוונתי לשאול אותו בקשר
לזה". חייכתי לעצמי. נו, אני נותנת קרדיט למשפחת בראל. לא
מוסיפים שמן למדורה, שומרים על הפרטיות, לא נותנים עוד סיבות
להפוך את האבל שלהם לחגיגה תקשורתית. מאידך גיסא, חרא של עבודת
תחקיר מצידי.

"וכעת, דברי הספד מפי האח, ליאור בראל," הציג הרב במשוא פנים.
כל הצלמים במתחם דרכו את מצלמותיהם.
אחיה של שירן בראל היה, למרבה ההלם, דומה לה במראה כשתי טיפות
מים. הוא היה גבוה, בלונדיני, ואני אפילו חושבת שגם החזה שלו
היה קצת יותר מתוח מהממוצע. הוא קרב לדוכן המהודר שכתבי החדשות
השונים הכינו מיזמתם מבעוד מועד, ורכן אל עבר שלל המיקרופונים
הצבעוניים שעיטרו אותו.

"שירן," הוא פתח. "רוב הנוכחים כאן היום, המבכים את מותך בדמי
ימייך, לא באמת מכירים אותך הלכה למעשה." (כבר אני מחבבת את
הבחור) "משך 22 שנות חייך, היינו, את ואני, קרובים ביותר מדרך
אחת." ("יש לנו סקופ מטורף, התגלה כאן סיפור אהבה של גילוי
עריות בין שירן לאחיה," אני שומעת את הכתב מערוץ 2 מדווח
למכשיר הסלולרי שלו בלחישה נוקבת) "ידעתי עלייך הכל, ממש כשם
שאת ידעת כל שיש לדעת אודותיי. תמיד היית אדם חם, כנה, בעלת לב
זהב ונעימת הליכות. התפקיד אותו את גילמת בסדרת הטלוויזיה בה
כיכבת, לא היה בו ולו הקשר הרופף ביותר לאופייך האמיתי כפי
שהכרתיו עד היום. בעוד שבסדרה שיחקת דמות נוכלת זדונית
ותככנית, בחיים האמיתיים תמיד הכרתיך כמי שמעולם לא העלתה דבר
שקר על דל שפתיה. כך היה הדבר תמיד, עד היום."

בנקודה זו נדם לפתע ליאור בראל. הוא הרים את מבטו מדף הנייר
הקמוט
שהיה מונח על הדוכן, והישיר מבטו קדימה, מעבר לראשי כל
הנוכחים, מעבר לכל מצלמה- סטילס או טלוויזיה- שנכחה באזור,
מעבר להמון. משם, מאחורי כל הכתבים, מעבר לנקודה מוסתרת שאליה
אף אחד מהנוכחים, שהיו בטוחים כי הם מבחינים בכל פרט ובכל אדם
מסביב, לא הביט, יצאה לה שירן בראל.
כמו תמיד, היא נראתה במיטבה. שיערה הבלונדיני הארוך גלש
גלים-גלים על גבי גבה, ועיניה החומות ברקו. היא לבשה, כהרגלה,
את מיטב בגדי
המעצבים, ואפילו הייתה מאופרת קמעה. לא היה כל ספק שהבחורה
הייתה חיה.
רחש של תדהמה עבר בבית הקברות. הרב הקשיש התעלף. לאחר שבריר
שנייה של הלם הכתבים התעשתו והמצלמות חזרו להבזיק. בתוך כל
זאת, תהייה  נוראה עברה בלב כולם- אז את מי לעזאזל קברנו???
בינתיים ליאור בראל התקדם בין הנוכחים והצטרף לעמוד לצד
אחותו.
"עד היום, שירן." הוא הביט אליה, "היום, שרימית מדינה שלמה.
רבותי," הוא פנה אל ההמון הנדהם, "שירן, כפי שאתם רואים, מעולם
לא מתה. היא עומדת כאן לצידי, בריאה ושלמה. ביום בו אירעה
התאונה שבה, כפי שהעידו כל עדי הראייה שנכחו במקום, נהרגה
שירן, הייתה זו, למעשה, אחותה התאומה, מידן, שנדרסה. מידן היא
זו שנקברה היום. כששמענו על מותה של מידן, שירן ידעה מייד
שוודאי אנשים שחזו בתאונה יסברו שהייתה זו היא שנהרגה. כמובן
שבהתחלה אנו, משפחתה, התכוונו לתקן את הטעות, ולהודיע באמצעי
התקשורת שמדובר באחותה, אבל אז שירן החליטה לנצל את השגיאה הזו
לטובתה.
שירן ידעה שרמת הפופולריות שלה קצת ירדה בעקבות הרושם השלילי
שיוצרת דמותה בטלנובלה 'אהבה בפסגה'. אז היא החליטה לעשות צעד
כדי
להעלות אותה. לאחר שאמי התקשרה לחברות התקשורת השונות
ולעיתונים והודיעה להם שנפלה טעות, התקשרה שירן, מאחורי גבנו,
לאותן רשתות, בתור קרובת משפחה, והודיעה להן שהדיווח של אמי
היה כוזב, ושנמסר כיוון שהמשפחה כואבת ולא מעוניינת לשתף את
ההמון במותה של שירן. היא הודיעה, עם זאת, כי הדיווח בדבר מותה
של שירן הוא נכון. כך
החלה הסערה התקשורתית. רבותי, שירן עבדה עליכם. שירן עשתה
צחוק
מכולכם. והיא גם עשתה צחוק מאחותה התאומה המנוחה. אז אולי
במקום
להלל ולשבח אותה ולבכות את זכרה, תואילו לומר לה את מה שאתם
באמת מרגישים ברגע זה."

מסתבר שצדקתי כשטענתי שיש בשירן בראל יותר מהנראה לעין. יותר
מפוסטר. שיש בה אישיות. האישיות של שירן יותר חזקה ממה
שתיארתי
לעצמי בתחילה, גם אם לצד הרע.
ב"מותה", צוותה לנו את האייטם.