ומה אם הייתי אומרת שכן.
כל הזמן רצות לי תמונות בראש, ואני כל הזמן נזכרת ונזכרת ולא
שוכחת. וגם כשהעלית את זה בצחוק, הרגשתי פתאום כל כך לא בטוחה.
הרגשתי שהאדם היחיד שיש לי שם הוא אני, והוא לא קשור אלי ולא
מגן עלי ולא שומר עלי, ובעצם רוצה משהו שהדבר האחרון שהוא מעיד
עליו זה על אהבה. תחושה שאני אחראית לעצמי ושאני לבד במערכה
מולו, ורק אני צריכה לשמור עלי, כי אין עוד מישהו שיעשה את זה.
זה הרי חסר משמעות לגמרי נכון?
מעניין מה היה קורה אם. אולי זה סוג האדם שאני צריכה להפוך
אליו, ולראות אותו בסיטואציה כזו כדי שייכנס לי קצת שכל לראש,
ושלשם שינוי אני לא אוכל לסלוח. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.