ג. א. טלי / שירי אליה |
אימתי הרדומה
נמה-שטה אחור
עוד קט, ידיי לא תגענה
מים יפרידו נרדף
לשמי-פחד-חבצלותיי
אורי היגון יפציע בשאינו גופי
רוחי וקוץ בה
מי שאינני
אנוכי
הבל
ברפיוני
איש בונה בית צורב בלבבי
מעצב בנפשי תוגת-גדרות
ידיי כואבות מאחורי הדלתות
הס נטרף בקולי -
חזק ממילים
גרוני מוותר
חושך קם לתחייה
על מצחי החיוור
אות קין -
קין מת
מת וקם
נוגע וחולף
בחול הרך
אל כל אשר ילך.
אם רק אוכל
אזכור
איך שעמדנו שם בקצה העצב
עייפים מכדי לומר
לנפש החושקת בלחן הישן
היום דועך
ואין לו דם
מאז שלמדתי לשרוך את נעליי
אני עוקבת אחרי המין האנושי
פעם אפילו הגעתי מאד קרוב אליו
<אלישבע גרינבאום ז"ל>
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|