מנסה להרדם במיטה,
נאבק במחשבותיי,
מנסה להבין מה קרה,
למה אני פה לבד

מבלי שאיש יביני,
רק היא מבינה,
יודעת מהו קור,
ואני רק מנסה להכיר

אך ההבנה מסובכת,
היא מכירה את כולם,
ואיש אינו מכיר אותה,
בדידות שכזו,
שהופכת כל אש לקרה,
לא משנה כמה אנשים מסביבך,
בפנים תרגיש לבד,
בדידות שאף פעם לא נמצאת לבדה

מחבק אנשים,
מנסה להתחמם טיפה,
אך היא מושכת ומקפיאה,
תמיד נחזור לאותה נקודה

שבה כולם ביחד,
אבל בעצם לבד,
שהחום הוא בעצם קור,
ואני עדיין תוהה

כיצד הכל כה מסובך,
שאיש אינו מכירה,
אך עדיין כולם פוגשים אותה,
מתאהבים בהתחלה,
טועמים ואז מנסים לצאת,
בדידות כפויה בכוח,
שאיש אינו רוצה,
אך הבדידות היא שלנו,
שלנו לנצח ביחד.