הכל התחיל מההתנתקות... כן הייתי בצבא... ונורא רציתי להיות
חלק מהמערך שקשור... סוף סוף לעשות משהו בצבא שחשוב באמת...
להרגיש קצת אקשן... אומנם לא פיניתי אבל גם לצלם זה חוויה...
אז התנדבתי לצאת... מבין מעטים.
וכמובן שבגלל שאני בת. תקעו אותי בכלל לא בשיא האקשן אלא בחיל
הים... עד היום אין לי מושג איך הוא קשור להתנתקות אבל עדיף
מלשבת רגל על רגל במשרד כל היום.
הייתי יוצאת לצלם שם כל היום את מפקד חיל הים... ("מלא אקשן")
ואחרי יום מפרך של צילומים הייתי חוזרת למגורים שנתנו לי (גם
שם דפקו אותי באיזה משרד מסריח בלי מזגן)... ושם פגשתי מישהו
מהשכבה שלי... מישהו שאף פעם לא הכרתי באמת. והאמת גם לא כל כך
עניין אותי. פגשתי את יונתן
התחלנו לדבר כי אין כל כך מה לעשות שם... הפטפוטים גברו וקלטתי
שהבן אדם הזה ממש מיוחד, וכל כך נהניתי איתו שהייתי בשוק שלא
הכרתי אותו כל הזמן בביה"ס... תמיד הייתי בסרט שהוא מהאנשים
הנחמדים האלה בביה"ס שאתה תמיד אומר להם שלום... אבל הם לא ממש
מעניינים אותך...
ואז הוא קנה אותי... הוא לקח אותי למגורי בנים לקומה השניה
הביא לי דיסקמן וסיגריה... השקפנו על הים... שמעתי אלג'יר עם
סיגריה לידו מול ים, מה יכול להיות יותר טוב מזה...זה היה אחד
הרגעים השלווים ביותר בחיים שלי... הוא קנה אותי... רציתי
להתנפל עליו באיזשהו מקום למרות שידעתי שיש לו חברה... אבל
באותו רגע לא היה אכפת לי... לא עשיתי כלום אני פחדנית לא ממש
ציפיתם נכון?
וכך כל יום אחרי יום מפרך של צילומים חיכיתי לרגע שאני אפגוש
בו... ונשוחח שעות על הא ודה... נפגשנו גם בסוף שבוע הלכנו
להופעה של בית הבובות... ואח"כ הוא הצטרף אלי לפאב... היה כיף
נורא... שנינו זרחנו... שבועיים אחרי זה חברה שלו טסה להודו
לחצי שנה, השאירה אותו לבד... בשבילי (זה מה שחשבתי שאלוהים
מסמן לי...) וכן כמו כל בת טיפוסית פיתחתי אליו רגשות... היינו
נפגשים פעם בשבוע- שבועיים... הוא מהאנשים האלה שצריכים את
הספייס שלהם... דיי כמוני. וכל פעם ציפיתי שנתנשק... כבר
התחלתי להתייאש... כל השיחות שלו על בנות היו על כמה הוא
מתגעגע לחברה שלו או על איזה בנות הוא מזיין בסוף שבוע...
ואני במקום לקלוט את הרמז... ישבתי עליו חזק!... עד שכבר
התייאשתי לגמרי לאחר איזה חודש וחצי...
ואז בערב יום כיפור (לאחר הצום) הוא התקשר אלי איזה 3 פעמים...
ושואל אם בא לי לצאת... ושאני אגיד לו לא? אין מצב...
אז יצאנו ל"אגנס" בהוד השרון... השתכרנו והתחלנו לדבר ממש
שטויות בסוף הערב מצאנו את עצמנו מתנשקים... ואני כולי אושר
בסרט של החיים שאם התנשקנו כנראה שזה רציני כי אני ידידים...
ולא יפה שידיד ירצה רק לזיין את ידידה שלו... (עזבו מחשבות של
בנות)
קיצר ככה זה התגלגל כל הזמן קצת... אני לא הבנתי אותו...
קיוויתי שהוא רציני...
ואז נסעתי לצפון יום אחד מקום הולדתו של החבר הראשון שלי...
האידיאל של כל אישה... לא ציפיתי שאפגוש אותו...אבל כנראה כך
רצה הגורל... וכל שהותי שם הוא חיזר אחרי בלי הפסקה... ואני
מאושרת...
דיבר אלי יפה,הבטיח לתת לי את העולם... ואני רק הקשבתי בלי
להגיב... כבר נהייתי פחדנית מבנים...
חזרתי מהצפון כמה ימים אחרי הזויה לגמרי מהצפון, מדברת עם
יונתן... מספרת לו פחות או יותר על איתי... ומקבלת ממנו הרגשה
של קנאה... כולי מחוייכת לעצמי משחקת בשני בנים... אבל במי
לבחור?!?!?
באותו שבוע שניהם הציקו לי... יונתן בא במיוחד מחיפה כדי לראות
אותי (ולחשוב שלפני זה היינו מתראים רק פעם בשבוע-שבועיים) וכל
יום באותו סוף שבוע היינו ביחד...
ואיתי החבר המיתולוגי נפרד מחברה שלו בשבילי...
לא ידעתי מה להחליט... אז החלטתי להיות עם שניהם עד שאני
אחליט...
ולא השליתי אף אחד למקרה שחשבתם...
בסופו של דבר מתוך שני בנים, יצאתי בלי כלום!!! קלטתי מיונתן
שהוא רואה אותי כידידה.ואיתי נטש אותי לגמרי בטענה שזה נמרח,
ובא לו לבד... למרות שהיום גיליתי שהוא עשה את זה רק כדי לחזור
לחברה שלו... שקרן!
ומה איתי?!?! אני, אני פה לבד כותבת על יגוני...
מוסר השכל: בנים הם חרא...