|
עננים גבוהים
מעל חורבות ערים
נשאבים לתוך מבואי סתום
כמו כולנו
אשר עוד מנסים לצאת
ולא לחזור
ואם כבר לחזור אז ללא חרטה
אל אותה הנקודה
אך הנהר לזרום ממשיך
והמים מלוחים מכדי לעצור
עמוקים מידי להתאדות
כמו החיים שלנו
כמו החיים של כולנו
והנה גם אני ממשיך לנסות
לאחות את הקרעים בכנפיי
להפסיק לשנות כדי לעצור ולראות
אתכם מעלה כמו פירורי לחם
על מפת שולחן נסים לכל עבר
"ננסים", כך אומר לכם
"ננסים לאן אתם נסים
זה רק אני ולא אלוהים
כי אני אנוכי חיי וקיים
והוא כבר לא
הוא כבר לא
הוא כבר לא
הוא כבר לא
הוא כבר לא" |
|
|
הייתי באוטו,
ואז פתאום
נזכרתי ששכחתי
את המפתחות.
נשאלת השאלה:
איך נכנסתי לכאן
בכלל?
האישה הקטנה
ברגע של בלבלה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.