מתקרבת אל הגבול,
מתרחקת מהדרך הנכונה.
מגיעה אל פי תהום
ולוקחת נשימה עמוקה.
מסתכלת כלפי מטה
וחושבת האם זה באמת
מה שאני רוצה.
מתהלכת לאט
על קו הבור,
הולכת לי הלוך ושוב
חושבת מחשבות
שלא עושות לי טוב.
בור כה מזמין -
בתחילתו פרחים כל כך יפים,
אך יודעת אני
שריצפתו היא סוף לא נעים.
חושבת האם אוכל
ליפול רק קצת,
להישאר קרובה לדברים היפים,
אך בסוף הסיפוק
לשוב למעלה
אל דברים אמיתיים.
מתהלכת על פי תהום הלוך ושוב
ומחלתי כה קשה,
לא רוצה לעזוב.
מתקרבת עוד קצת,
כמעט נופלת,
מנסה להחזיק עצמי
אך האדמה מתחתיי מדרדרת...
איפה אתה נמצא,
עכשיו שאני צריכה?
רוצה לקבל סימן,
למצוא שוב את התקווה.
והנה מרגישה עצמי נופלת
אך עדיין מתפללת.
מתפללת שכמו תמיד תגיע,
תציל אותי מסופי הכל כך נגיע.
לא סימן חיצוני הוא מה שאמצא
אלא רק בתוכי נמצאת התשובה.
מרגישה שכבר אינני צריכה
לחפש דבר מה בבור הנורא,
גם לא צריכה להגיע לגבול
ולהסתכל לצדדים,
אלא חייבת

לעצור

להביט על עצמי,
להביט על הבפנים.
אתה עמדי
אז איני כה חוששת,
משתדלת להאמין בכל כוחי
שאמצא שוב את הדרך.