בלבול וכאב,בלבול וכאב, סימן שאלה ענק שמרחף לי מעל הראש,
כמו בלון שלא יתפוצץ לעולם... נפגעתי, הלב שלי נשבר לרסיסים
אתמול בערב... רסיסים כה קטנים... שלא ידוע מתי הם יתאחו...
אני אוהבת אותך כל כך, ואתה אט אט נעלמת. דמותך התפוגגה,
כשהלכת לכיוון התחנה. הסתכלתי עליך בלי שידעת ובכיתי כל כך! כי
הלב שלי כל כך אוהב אותך. ואתה ניפצת הכל לרסיסים. חלמתי פעם
שנתחתן, ונחיה לנצח ביחד... החלום שלי פשוט התנפץ מולי...
הרגשתי שאתה נותן לי סטירה על הלחי ואני סובלת עכשיו, כואבת
ודואבת, מחכה לחום גופך, מחכה לחיבוק החם שתמיד היית נותן לי
כשרע לי... אבל עכשיו אני לבד... ואף אחד לא מחבק אותי מכל הלב
כמו שאתה היית עושה... אתה כבר לא מרגיש אותו דבר כמו פעם...
אבל רע לך, לא מובן לי ולא מסתדר לי. אתה טוען שרע לך כי פגעת
בי אבל אם לא היית נפרד ממני לא היית פוגע בי וככה אף אחד לא
היה מרגיש רע... אם אלוהים היה נותן לי רק עוד צ'אנס אחד...
הייתי עושה כל דבר בעולם... כדי שתחזור אליי ותראה מי אני
באמת. אני -  אוהבת אותך, ורק אותך,אתה היחיד שנמצא לי בלב
וממלא את כולו... עכשיו אני שואלת את עצמי... אחרי אתמול
בערב... מי אני לעזאזל? ומה אני רוצה? לאן לפנות?ימינה או
שמאלה, או אולי להשאר במקום? עכשיו אני צריכה לחכות קצת, להריח
את החופש, להשתחרר מהביישנות, ולהתמודד עם כל הבעיות שיש, את
כל זה אני צריכה לעשות לבד... אני לבד במערכה.
נפגעתי!!! הלוואי שלא הייתי עוברת את זה בחיים!!!
ואתה עוד אמרת לי שאתה לא הולך להפרד ממני בקרוב.
כנראה שלא הייתי צריכה להקשיב?!