הוא קורא לה
מבקש את שמה
לקחת אותה
לגן הגבוה שיש אי שם.
את נשמתה-הצעירה, היפה.
נשמתה החולה-חסרת האונים
שסחוטה מייסורים של אש.
עייפה מלכבות את להבת המוות.
ועוד לא יצאה מקן הוריה.
רצתה לזכות בקושי החיים
את כנפיה לפרוש.
את אהבתה לא חוותה-רק ידעה.
ונשמתה עדיין יפה
כנפיה פרושות לשחקים.
האש כבתה. נשאר הגשם.
אהבתה בחיים, ושמורה.
יפה נשמתה למלאכים
בגן הגבוה-שיש אי שם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.