אלימות סימטרית אף פעם לא פתרה שום דבר, האמת הגדולה ביותר.
תשבי מולי ותשקרי לי בפנים כמו מתאבדת, אני חושב על השקרים שלך
ובא לי להקיא לך בפנים. אל תתני לי את המבט המתחנחן הזה, לאן
את ממהרת? כולם ימותו היום. כבר דאגתי להכל. רחוק מכאן אולי
ישרדו כמה מהטובים שנשארו טהורים. סדום ועמורה זה כאן! מה
לעשות? אל תשאלי אותי, התשובה אצלי ביד ויש לה צבע מתכתי עם
כפתור עגול אדום וסימבולי שיביא את הקץ על כל הדברים שאי פעם
פגעו בי כמו הבוגדנות של חברים, הצביעות של אנשים זרים, ותחושת
הניכור ששוררת בכל מקום שאי פעם ישבתי בו. אל תבכי! זה לא ישנה
שום דבר, זה רק עניין של דקות עד שאני אסיים להגיד את כל
הדברים שרצו לי בראש מהרגע שבו התודעה פרשה כנפיים ונחבטה מטה
ע"י צרות העין והאופקים של "קובעי דעת הקהל". אותם אני הכי
שונא, את כל החברים שלך, כל האנשים האלה שנכנסים למקום ומקבלים
תשומת לב של מלכים ועל מה? מה הם עשו בחיים העלובים שלהם?
נולדו יפים? זהו? זה מה שצריך בחיים האלה? להראות טוב? ומה
קורה לכל אלה שלא נולדו בדיוק כמו שאופנתי? הם יכולים למות. הם
יכולים להעלם ואף אחד לא ישים לב. ואת? רק בגלל שאת יפה מותר
לך לעשות מה שאת רוצה? כמה פעמים חיכיתי לך מושפל עד עמקי
נשמתי ועדיין כשחזרת תמיד חיכה לך חיבוק אוהב שהתחנן שלא תלכי
יותר, שלא תגידי שאת לא יודעת מה את עושה פה כשיש כל כך הרבה
אנשים אחרים טובים יותר, יפים יותר ועשירים יותר. אני טוב
יותר!
אני! ואת מה? סתם חתיכת בשר דקורטיבית שבקרוב תהפוך לאומצה
עשויה היטב או קציצה? לא משנה.
פגעת בי, אבל מעבר לזה אני חושב שאת מכולם גרמת לי להבין שאין
לי מה לחפש כאן, אין לי כלום.
מה? את רוצה שאני ארגע? למה? הייתי רגוע יותר מדי זמן, כמו פרה
לפני השחיטה, עד שהסכין לא מתחילה לשסף את הגרון בלהב קהה, הכל
רגוע ואז, חושך. אז גם עכשיו הסכין מונחת על גרונם של כל מי
שאי פעם הסתכל עליי עקום או לא הסתכל עליי בכלל כי לא הייתי
שווה אפילו תזוזת אישון, כל החברים שלך עם העיניים האדומות
והנעליים המגניבות, כל הזונות שעשו לי עיניים ואח"כ צחקו עליי
בפנים כשסוף סוף אזרתי אומץ לגשת. כולכם תשלמו! אל תבכי! הזמן
לבכי ותחנונים כבר עבר, אני הייתי שם כל כך הרבה פעמים ואף אחד
לא ריחם או שאל אם הוא יכול לעזור, ואני כמו סמרטוט רצפה סופג
הכל, צואה, טינופת של אנשים שלא היו מוכנים לעשות בשבילי שום
דבר, אנשים שקראתי להם חברים ונתתי להם את הנשמה שלי והם ירקו
לי בפנים ברגע שהייתי צריך משהו, ואת? מה? מתי את היית שם
כשהייתי צריך אותך? אז? את הלכת עם "ידיד" שלך! השארת אותי שם
כמו כלב עם כל הבלאגן ועם החשבון של "ידיד" שלך ששתה כמו בהמה
וכל הזמן שלח לך ידיים. לכי תזדייני! נמאס לי להקשיב לך אין לך
מושג כבר מתי את משקרת ומתי את מדברת אמת, בדיוק כמו כל החברים
שלך! אני חוזר על עצמי? אל תדאגי מותק עוד כמה דקות זה ייגמר,
הכל שחור עכשיו! הכל היה שחור תמיד אבל מעכשיו אני לא אהיה לבד
באפילה מחכה שמישהו ישים לב שאני טובע, אני לא לבד במאבק הזה
יש לי צבא שלם של דחויים, אנשים שהחברה שלך ירקה וצחקה עליהם,
כל הילדים שחטפו בעיטות במסדרון כי זה היה מצחיק ושהפילו להם
את הסנדוויץ' וכיפכפו אותם מאחור כי היה להם עורף "דורש".
כולנו ביחד, נשים סוף לסיוט הזה של גנטיקה וטיפשות. למה את
שותקת פתאום? אין לך איזה שקר קטן לפני הסוף משהו שיזכר? לא
שיהיה מי שיזכור אבל עדיין, משהו שיהדהד לנצח בואקום שארגנתי
לנו. תגידי משהו!
אני רוצה לזכור אותך כמו שתמיד היית, כלבה שקרנית! מה זה אומר?
אף פעם לא הבנתי את הביטוי הזה, מה זה אומר "חבל על הזמן"? חבל
על הזמן של מי? מתי? ומה אם אין יותר זמן...