"נו, מי יביא שיעורים לאסף"? התריסה בנו המחנכת אילנה.  שתיקה.
אחרי שתי דקות בערך הרמתי את היד במחווה הונית לא נדירה
מבחינתי והתנדבתי. אפילו תודה לא אמרה הכלבה הזקנה.

בארבע אחרי הצוהריים הגעתי אליו הבייתה, לילד הכי מגעיל בכיתה.
הילד הזה היה כולא זבובים בתוך השקית ניילון שאמא שלו הייתה
שולחת לו עם הסנדוויץ' ויורק עליהם מוחטות עד שנדבקו להם כל
הרגליים אחת לשנייה.

אף אחד לא דיבר עם אסף, קראו לו סטינקי, אני, אני אף פעם לא
קראתי לו סטינקי, לא יודע היה לי תמיד מן דחף שכזה להיות בסדר
עם כולם. בלב תמיד קראתי לו סטינקי כי הוא היה באמת מגעיל
ומסריח כזה, כמו ריח של בגד שלא כיבסו אותו כמה חודשים. אז
עליתי אליו הבייתה. אחותו, כוסית של העולם פתחה לי את הדלת
ואני נכנסתי לפנטהאוז הכי מדהים שראיתי בחיים שלי. טלוויזיה 43
אינטש חייכה אלי מהסלון מעלייה חירמן אותה מכשיר DVD עם כמה
עשרות סרטים מעליו, עליתי לקומה השלישית לחדר שלו ששם היה מחשב
ואמבטיה צמודה. בן זונה הילד, אבל חשבתי לעצמי על מה שאמא שלי
תמיד הייתה אומרת, עדיף היות עני ושמח מעשיר ומסריח, מה שנכון
נכון.

במשך שלושת החודשים הבאים נרקמה בינינו חברות מופלאה, כל יום
הייתי בא אליו והיינו מפוצצים אחד את השני במורטל קומבט
טרילוג'י שלו, ניצחתי אותו 344-298 בטוריניר. הכל נהיה יפה כזה
ומושלם, בית מאובזר כמו שצריך, הורים נחמדים...  רק דבר אחד
הפריע לנו, החבר של אחותו, עזרא. עזרא היה בהמה ברוחב של
סמיטריילר מגיע לשם הבייתה ומתחיל להוריד לנו כאפות, מכבה לנו
את הפליסטיישן וסתם עוד דברים קטנונים.

יום שישי אחד שישנתי אצל אסף החלטנו שהגיע הזמן ללמד את עזרא
לקח, החלטנו להכניס את עזרא לתוך המורטל קומבט ולזיין לו את
הצורה. כבר תיכננתי איך אני מעיף עליו את המונצ'קוס שלי והוא
עף לתוך התהום. בשלוש לפנות בוקר נכנסנו לחדר של אחותו והערנו
את עזרא. הוא קם מתוך שינה ושנינו הובלנו אותו לסלון, אני
קפצתי לתוך הטלווייזיה ואסף דחף את עזרא לתוכו. עמדנו שנינו
אני ואדון עזרא בשני הצדדים של המסך, עזרא שהיה קצת מנומנם
הסתובב קצת בצד של ובדק את האותיות באנגלית...  אני  הלכתי
לתפריט של הרמאויות וסידרתי לעצמי את כל הכלי נשק. עזרא לעומתי
תפס תנומה על הסמל של סגה בפינה של המסך. אסף לחץ על סטארט
פייט והכרוז הכריז: ליידיס אנד ג'לטלמן וואלקאם טו דה פייט
ביטווין ביג אבנר וורסט עזרא דה ג'יאנט. הקרב התחיל, התקרבתי
בצעדי החתו שלי לעבר עזרא שהתנדנד כמו כוסית, ואז קפצתי עליו
מכוון את הנשק האוטומתי שלי ואז............ הרגשתי את הכאפה
הכל כך מוכרת מפלת לי את הקרקפת, הסתחררתי ונפלתי לתהום, למטה
פגשתי את המחנכת אילנה ששאלה למה לא הבאתי שיעורים לאסף...