זה היה יום סגרירי, ושלי ישבה וחשבה. היא לא נהגה לעשות את זה
לעתים קרובות, אבל מדי פעם, כשהקניון סגור ואין שום דבר יותר
טוב לעשות, שלי חושבת.
היא חשבה על הרבה דברים, כמו משמעות החיים, ואיזה צללית תלך
יותר טוב עם המיני המ-ה-מ-מ-ת שהיא קנתה אתמול (ההתלבטות הייתה
בין כחול שמיים לוורוד פוקסיה).
אז ככה היא ישבה המון זמן (10 דקות בערך), אבל צלצול הטלפון
קטע את חוט המחשבה שלה (כי זה ידוע שצלצולי טלפון לא מתחשבים
בחוטי מחשבה. למען האמת, קטיעת חוטי מחשבה התפתח לענף ספורט
פופולארי מאוד.)
בטלפון הייתה חברתה הטובה ביותר של שלי - דנה.
שלי לא סבלה אותה.
"היי מאמי, מה קורה?"
"פצצות לגבות! מה איתך כפרה?"
"חבל"ז מזמ"ז, נפגשים היום בקניון, הגיעה קולקציית החורף החדשה
של "גךלכיכ", את באה?"
"ברור!"
"טוב, אז ניפגש שם... יאללה ביי."

שלי נזכרה שהיא לא שאלה באיזה קניון, או מתי, אבל זה לא משנה,
הכל אותו דבר גם ככה.

היא הלכה למטבח, לקחת לה מלפפון (היא בדיאטה, דה!) ובדרך היא
ניסתה להיזכר מי זה היצור השמן והמיוזע שיושב לה בסלון מול
הטלוויזיה ומפצח גרעינים.
אולי זה האיש החדש שאימא הביאה לה בתור אבא.
"אני מקווה שהוא לא יהיה קמצן כמו הקודם", חשבה לעצמה שלי, היא
ממש צריכה כסף לקניון היום.

עוד טלפון.
"נוווו כפרה! שעות אני מחכה לך, בואי!"
"טוב, אני יוצאת."
היא התארגנה, לבשה את המיני החדשה (בסוף היא החליטה ללכת על
הצללית בצבע ורוד פוקסיה, כי זה התאים לה לגרב שמאל), ביקשה
מהיצור השמן כסף (הוא נתן 500, היא החליטה שהיא אוהבת אותו)
ויצאה לקניון.

בקניון דנה הייתה שם עם עוד שני בנים. שניהם מחומצנים, נמוכים
ורזים.
"הזונה הזאת. כבר מצאה שני מעריצים חדשים, שהולכים איתה רק כי
היא נותנת. הלוואי שתמו--- היי מאמי! יאו! איזה מכנס מ-ה-מ-ם!
מה זה? הסתפרת? שיאו! איזה יופי."
שלי חשבה שהתספורת גורמת לה להראות כמו פודל רטוב.
"תכירי, זה מוטי ודוד."
"היי" (שלי הסתפקה רק בנשיקה קטנה על השפתיים לכל אחד, אולי עם
קצת לשון, שלא יחשבו שהיא קלה להשגה).
מוטי חשב שהוא השיג עוד זיון היום.
דוד חשב למה יש לו זקפה כל פעם שמוטי מתכופף מולו (והוא עושה
את זה הרבה).
דנה לא חשבה. זה כואב.

ככה הם הסתובבו בקניון שעות, קנו מאות בגדים, ועוד כמה דברים
מה-זה חמודים מ"אודם" (שלי קנתה עט פרחוני עם פרפר וחוטיני
מנומר. היא הרגישה חכמה כשהיא הבינה שזה מתחרז).

שלי פתאום הבינה שזה לא הגיוני שהיא נמצאת בקניון, כי בהתחלה
כתוב שהקניון סגור ובגלל זה היא חושבת. אז היא לקחה את שלושת
חבריה, והם הלכו לעשן סיגריות על הברזלים מול בי"ס.

פרק ב' (היה פרק א'?! לא, אבל זה גורם לסיפור להיראות ארוך
יותר)

דנה ישבה עם שלי, מוטי ודוד על הברזלים. היא עישנה L&M לייט,
כי פעם אמרו לה שזאת סיגריה של כוסיות.
היא הרגישה ממש מגניבה.
כשדנה ישבה ראו לה את כל התחת. אבל זה לא הפריע לה, גם ככה כל
השכונה כבר הכירה אותו מקרוב.
היא הדליקה עוד סיגריה. מצחיק, בהתחלה היא בכלל לא אהבה
סיגריות, ועכשיו היא לא יכולה לעבור יום בלי 10 לפחות. היא
נזכרה למה היא התחילה בכלל, החבר הקודם שלה אמר לה שהיא מרובעת
מדי, ושתתחיל לעשן ולהתפרע. היא התחילה לעשן. הוא עזב אותה
יומיים אחרי.
דנה חשבה שמוטי ממש חתיך, והיא ניסתה לרמוז לו בעדינות שהיא
מעוניינת בקשר רציני, אז היא שכבה איתו. מאז היא הולכת איתו
לכל מקום, כי היא מרגישה שהיא ממש מאוהבת. למרות שהוא נמוך
ממנה בראש וחצי, "זה מיקום אסטרטגי טוב" היא ניסתה לשכנע את
עצמה.
מוטי, מבחינתו, הסתכל על דוד, וחשב כמה שהתחת שלו נראה חמוד
בג'ינס הזה.
דוד ניסה לדמיין איך זה יהיה לרוץ אחורה ערום בשדה תירס, או
לחילופין - איך מרגישים כשבוחשים בשוקו.
שלי חשבה האם היא עשתה את הבחירה הנכונה כששמה צללית ורודה, או
שהייתה צריכה בכלל לשים את הכחול-שמיים. כי כחול שמיים היה ממש
מתאים עכשיו, עם השמיים ברקע.
אז ככה ארבעתם ישבו, ולא אמרו כלום. הם חשבו.

"אני חושב משמע אני קיים"

עובדה. אתה לא.


עבודת קבלה שלי לתקשורת. התלהבתי מזה שיצא לי משהו סביר
(בערך), אז החלטתי לפרסם בבמה. היצירה הראשונה (ורוב הסיכויים
שגם האחרונה) שלי כאן. ווהו!