לא יודע איך לאכול את זה...
אם זה הפחד שאולי תראי בי את מה שאני.
מפחד להיות.
או מה שאני לא.

אני יודע שאת רואה אותי, מעבר למחר.
כוחות וכיוונים שונים.
רוחות ומחשבות דומות ומוכרות יותר, אולי פחות.
אולי עכשיו הפתח לעבר השדות אשר חלמתי זה מזמן.
אולי עכשיו כשאת כאן... החיוך שלך שילווה אותי לעד.
אני רוצה לשאול אותך כבר.
מה את רואה ?
עם העננים והירח והחבל שנמתח מהשמיים אל האדמה.
אם כולם מתחברים לך עכשיו ? והקול והצליל ומה שמרגיש...
אולי זה רק חלום בהקיץ.
אני רוצה להציץ אל המחר.
לא מתאפק, מתאפק שלא .
ושוכח שיום כבר התחיל יום כבר נגמר.
חלמתי שוב את כל מה שעבר עליי, מתי עבר ?
מתי הספקתי לא לחלום.
ואיך אני יודע ... ולא מעז לומר.
שואל לסודו של עניין,
סופו של הזמן !
כבר מתגעגע אלייך כל כך.