בכל ערב דלק אור בחדרה של סיוון עד לשעה אחת-עשרה, גם כשלא
הייתה בבית. תאורה, חשבה, טובה גם לדגים באקווריום.
לעתים אף דמיינה אדם המשקיף מגג גבוה על כל העיר וחדרה הקטן
מנצנץ בעיניו ומשפר את מצב רוחו.

סיוון אהבה ללכת לים, בתקופה הקצרה לפני שהקיץ הופך לרשמי,
לפני שההמון משתלט על רצועת החוף. ובעיקר בשעות הבוקר
המוקדמות, כשהשמש מקמצת בגלי החום והחול נקי ומבריק והאנשים על
קו המים מתאמנים כמו לקראת סרט פרסומת על החיים הטובים.

גם ביום שהחליטה למשוך את חברתה, גלי, אל החוויה המזככת של
הים, עמדו מתעמלים והתנודדו ברוח כעצים בסופה, זה היה זמן
מושלם לטבול במים הקרירים...

"הים היום גלי, גלי," סיוון השתעשעה עם המילים. גלי צחקקה ובו
בזמן הנידה את ראשה מצד לצד. "מה קרה?!" שאלה סיוון בדאגה.
"אני חושבת שליד הרגל שלי עברה להקת דגים." סיוון נשמה לרווחה.
"זה בסדר, הם לא טורפים, אין כאן כרישים."
"מעניין שאפשר לראות אותם," הוסיפה, "כנראה שקרני השמש מגיעות
עמוק..."
גלי החלה שוחה לרוחב וסיוון בעקבותיה. "את יודעת מה זה מזכיר
לי?" גלי המשיכה ואמרה, "היום יום שישי ובערב פרט לקידוש
הקבוע, אפשר גם לברך על הדגים."
"יש לכך סגולה מיוחדת?" סיוון התעניינה.
"כן, אומרים בקבלה, שאם מברכים על הדגים בערב שבת עוזרים לתקן
נשמת צדיק."
"טוב, לפחות זה לא יזיק," סיכמה סיוון.

אחר כך סיוון ליוותה את גלי לעבודה והמשיכה לטייל בשכונות
הסמוכות לחוף.
כששבה לביתה החליטה להעביר את שארית היום בצפייה בטלוויזיה.
השעות חלפו במהירות והעייפות נחתה עליה. סיוון רצתה לשכב לישון
ועל אף שניסתה להירדם לא הצליחה. היא שכבה ערה במיטתה עד לשעות
הקטנות של הלילה.

לאחר ניסיון אחרון לתפוס שינה, התרוממה ממקומה והתיישבה,
הרהורים עברו בראשה: היסודי, התיכון, הצבא, החברות, העבודות,
הלימודים, הרומנים, ובעודה יושבת ובוהה ניצתו לפתע עיניה וכמו
מקרן של בית קולנוע הציגו לה סרט קצר על הקיר מולה. בשניות
הראשונות רצתה להתנער, אך הייתה מסוקרנת מדי ולא רצתה שזה
ייעלם, ובסרט ראתה דמות אישה מקדשת על נרות השבת ומלאך מרחף
מעליה כשבידו דג הנראה עשוי כסף מנצנץ.
זרם עבר בגופה של סיוון והיא נעורה מן המתרחש.

שעה לאחר שנמוג החיזיון עוד ניסתה לעכל אותו. "מעולם לא
השתמשתי בשום סם ובטח שלא הפנטו אותי. אם כך, איך זה ייתכן?"
מלמלה לעצמה.
בבוקר התקשרה מייד לחברתה, גלי ענתה עוד מנומנמת: "יש משהו
דחוף?"
"כן," ענתה סיוון וספרה לה על החיזיון שראתה בלילה. "נראה לי
שזה קשור למה שדיברנו בים," הוסיפה. גלי השתתקה לכמה רגעים
והגיבה בנחרצות: "הייתה לך הארה, הכל מתחבר- הים, הדגים, האור,
קידוש השבת. את בת מזל, את פשוט צריכה להחליט אם זה ישנה את
חייך או שתחליטי לשים את זה בצד ולהמשיך כאילו כלום לא קרה."
"אולי," ענתה סיוון, "ניתן לטפל באנשים בעזרת אור דומה לזה
שחזיתי, להקל על הנשמה, אולי אפילו אפיק מכך תועלת בעתיד..."
גלי איחלה לה בהצלחה וקבעה איתה ללכת ביום שישי לים, כהרגלן
בקודש.