כששאלתי אותך מה הכי יפה אצלי, ענית: "העיניים".
חשבתי לעצמי, איזה בן אדם עמוק אתה, איזה בן אדם מקסים אתה!
מאז דאגתי לטפח את העיניים שלי, כדי שיהיו הכי יפות, בשבילך.
היית מביט בעיניי מבטים חודרים.
מתקרב מעט, פורע את שיערך, מתקרב עוד קצת ומחייך חיוך מבוייש,
מסמיק ומאוהב.
יום אחד, בעת שאיפרתי את עייני השמאלית, הסתכלתי בה. עין חומה,
רגילה, כמו שיש לרוב העולם... אז מה כבר יכולת למצוא שם? מה
גורם לך לבהות בעיניי ללא הפסקה?
כששאלתי אותך, ענית: "המבט".
אז הלכתי למראה וניסיתי לבחון גם אותו. הבעה רגילה, מעט
ריקנית, כמו שיש לרב העולם. אז למה דווקא אני: "למה דווקא
העיניים שלי?

אחרי זמן קצר נפרדנו, כי חוץ מקצת שיחות שטחיות ומבטים ארוכים,
לא עשינו שום דבר משותף, לא נהנינו מאותם דברים, לא היו לנו
אותם חברים, היו רק העיניים שלי.
יום אחד, באחת ההפסקות, ראיתי אותך בזוית העין, משוחח עם
מישהי.
"העיניים", אמרת לה, בקול מתחנחן ומתחנף, בדיוק כמו שאמרת לי.
בקלות רבה יכולתי לנחש מה היא שאלה.

לקח לי יותר מידי זמן להבין שהדבר היחיד שקסם לך בעיניי - הוא
שיכולת לראות בהן את עצמך.