אנו עומדים למשפט באשמת בזיון האהבה
מעלינו יושבים ארבעה רבנים שכונתיים
ואנחנו, בעמידה, חשופים תחתיהם.
הם אינם מדברים בשפתנו
עם זאת הם נראים כעוסים מאוד
מתורגמן שיודע את שתי השפות
מסביר לנו בעברית של שוק מה קורה
אנחנו מצטדקים במלמול
קר לנו
אנו עירומים
וזו לא תמונה מינית
מגורשים אנו מגן-העדן של המציאות הרבנית

נכשלנו
לא ידענו לשמור
על כל הטוב שהרבנות הציעה לנו
כי לא הבנו מה הם בכלל רצו

למרות שאנו פרודים זמן רב
לדקה אחת בודדה
שוב היינו שותפי-גורל
שני מנודים חסרי כבוד
בלתי-ראויים לחופה
תחתיה עמדנו יחד לפני שנתיים בלבד

לא זכרנו את ירושלים
שם אהבנו
לא זכרנו לשמוח
בחלקנו

אני קראתי לך לבוא איתי לרבנות
כדי לגרשך מחיי
ואת ודאי דימית כי לי ולרבנים
היה שיח סודי
בין אחים גברים
גברים חסודים,
אך לא כך הוא:
כמוך
חוטא אני.
את חטאת כלפיי
ועדיין אני כאן מואשם
לא מאשים
חטאתי אני כלפייך
בברית שכרתתי עם הרבנות...
אותה רבנות שהייתה לצידך כשלבשת לבן
פנתה נגדך עכשיו
ואת בשחור.

כרתתי ברית עם השטן הדתי
כדי להסירך בכישוף
אך הם הותירו את שנינו
עירומים, מרומים, מבוזים.