תמיד כשחדר לתוכן היה נפלט לו בלי כוונה שהוא אוהב אותן. הרגיש
איך הלב שלו מתפוצץ. את הדופק המהיר כובש כל סנטינטר בגופו,
מאיים לקרוע את עורקיו. ברגע הראשון אפילו לא שם לב למה שאמר,
רק ספג בהנאה צרופה את ריחה וחום מגעה של אותה בחורה זרה ששכבה
תחתיו. לרוב גם היה לוחש את שמן ורוכן לנשק את עפעפיהן, שהיו
נסגרים ברכות כשקרב. זה לא שבחר לשקר - באותה נקודת זמן באמת
הרגיש כך. כמו שהרגיש בפעם היחידה בחייו, כשבאמת אהב עם איילה,
לפני יותר משנתיים. ומה יותר טבעי ונכון מבחינתו אם לא לומר
להן את זה? בחלק מהפעמים היה אפילו בטוח, ולו לשניה קצרה, שזה
בכלל לא הוא, אלא מישהו אחד מדבר בקולו, אבל מיד היה מתעשת.
אחר כך נמתח חזרה. חזהו נפרד בעצבות מגופן הערום, ובגב קעור
היה ממשיך, בהיסוס. עיניו פקוחות לא ממוקדות, בכוונה.
והן היו מביטות בו בפליאה רבה. סורקות את הבחור הרזה שגוחן
מעליהן בתשוקה כה עזה, זרועותיהן לופתות כצבתות את אגנו
המתנדנד הלוך ושוב. בוחנות את תווי הפנים שפגשו לראשונה רק
לפני מספר ימים, לפעמים אפילו פחות, ונדות בראשן מחויכות כלא
מאמינות. השקט מסביב מאפשר לקולות נשימתם לפלח את האוויר ללא
הפרעה. הן לא צריכות לומר דבר. עיניהן מלאות הספק הספיקו לו
כדי שיבין, ומיד פתח בשרשרת הסברים מגומגמים, מפר את הדממה.
תחילה היה מאט את הקצב, בודק את תגובתן, לבסוף נעצר לגמרי.
נדחק ונבוך ממה שאמר, כאילו היה קללה איומה, החל מתנצל. ממלמל
שהוא לא מבין את זה, שבכלל לא התכוון, ומיד מתחרט. מתקן ומסביר
שזה אף-פעם לא קרה לו, שהוא מופתע, ושבעצם אין לו משהו חכם
להגיד עכשיו, אז עדיף שישתוק. אז הוא שותק. והן, שיותר מכל לא
רצו להרוס את הרגע, היו מרפות אחיזתן ומלטפות את גבו החשוף,
מרגיעות ומרגישות את זיעתו שיבשה. מתמוגגות ממראהו המבויש.
חלקן ידעו שדיבר ללא כוונה - בעבר כבר הכירו בחורים שהבטיחו
להן דברים נשגבים אפילו מאהבה. אחרות בטחו בו - מי מתקווה
רחוקה, ומי מקהות חושים דומה לזו שהוא עצמו לקה בה. אך כולן,
בכל פעם שחדר לתוכן, היסו אותו ב"ששש..." עדין שנלחש באוזנו
והורו לו לא להפסיק.