שלומית סקורה / כאב שלא נגמר |
גם אתה שם
גופך עמוק באדמה
ונפשך זועקת מן המצבה הסלעית, האיתנה, החזקה כמוך
החלל שהותרת פעור מול עיננו
אפל וקר והזוי
מקומך שלא שם
נקטפת בדמי ימיך, ואלינו כבר לא תשוב
הימים חולפים, מנסים לאחות את השברים
אך הכאב משתק
תופס בציפורניו את הלב
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|