בלילה חלמתי שצליל מכוון שרים את ילדי הירח בפריים טיים אבל אז
התעוררתי והבנתי שזו הייתה אזעקת שווא.
ארץ ישראל, שנות האלפיים, אין מה לשמוע.
גדלתי על הרולינג סטונס והביטלס ולמרות שפעם היה לי דיסק של
שאנייה טווין לקחתי את עצמי בידיים, זרקתי אותו לפח וחזרתי
למקורות, כי שירים של ארץ ישראל הישנה והטובה ורוק של שנות
השבעים בבריטניה המחתרתית הם אלו שעושים לי באמת טוב על הלב.
עברו שנים, נגמר המילניום, סדר עולמי חדש, המוזיקה נשארה.
בימי שבת, עם קפה ועיתון של סופשבוע, הכל צלול ונעים מאי פעם,
ממש כמו המנגינה הישראלית עם כל היופי והתמימות של פעם.
והשירים מרגשים מאי פעם, מזכירים לי שמוזיקה עברית יכולה להיות
מורכבת ואינטליגנטית, מקורית ומרוממת, כובשת ומגוונת.

כשנגמר לי העיתון זפזפתי בטלוויזיה ובערוץ 24 מאיה בוסקילה שרה
על כינור. אני דווקא חשבתי על גיטרה וכינור של איינשטיין וחנוך
והיה לי עצוב שהיום כל מגוחך כמו קובי פרץ מוכר יותר דיסקים
ממה שתמוז מכרו בכל תקופת פעילותם ואלבום כמו ארבע עשרה
אוקטבות הוא זן נכחד ומעט מדי אנשים מכירים להקות כמו אחרית
הימים או קצת אחרת ובעיקר הצ'רצ'ילים. שלא תטעו, זה לא כי הם
לא טובים, זה פשוט שהם לא היו מספיק חכמים לפרסם שוקו ולעשות
רמיקס לשיר שלהם. אולי אם לפחות היה להם סיליקון. איך נפלו
גיבורים.

משהו מאוד לא טוב קורה למוזיקה הישראלית. זה לא שבשאר חלקי
העולם המוזיקה במגמת שיפור עם תו איכות בלתי מעורער ומלאי בלתי
נדלה של צליל מעורר ומאתגר (למרות שזה הכי מאתגר בעולם להקשיב
לסנופ דוגי דוג, אם תשאלו אותי. על זה אני אומרת אללה איסטור
באדיקות. מצד שני, אני לא בטוחה אם הוא עדיין קיים בזירה
המוזיקלית, אבל זו לא אשמתי. אני סתם מחרימה את MTV כי הם
גרועים. מה אני אעשה), ואולי בגלל זה גם כאן מוזיקה טובה מהיום
והלאה זה עיבודים הרסניים לארץ ישראל של פעם או פופ סליזי
ונוזלי שמדבר על תחת, צבא ואהבה (כאילו, דה).
קחו למשל את כוכב נולד. זה לא שיש לי משהו נגד כוכב נולד.
בסך-הכל אותי הם נורא שעשעו. כמה פרחות עם פן ופסים, כמה
הראלים מפזזים ואפילו סעדו אחד שהפיל אותי מצחוק אינספור
פעמים. מה רע? לא רע. רק שזה הפך למיינסטרים, ומיינסטרים יכול
להיות גם רע (מסיקה שולתת!!!1).
בעיקר בגלל זה הייתי נורא מבסוטה כשבמאה האלבומים הישראלים
הגדולים בכל הזמנים לא ראיתי את שרית חדד במקום הראשון.
מיינסטרים מיינסטרים, אבל יש גבול.

בתקופת שלמה גרוניך, יוני רכטר, אריק איינשטיין ושלמה יידוב לא
הייתי בכלל קיימת. נפלתי לתוך החור השחור של המוזיקה הישראלית
ותודה לאל על דיסקי קונספט כמו רדיו בלה בלה או בנזין או מה
החזאי מבין גם אחרי שהאלו מלמעלה הניחו את הגיטרה ועברו לשיר
במקלחת כי זה אומר שעוד לא אבדה תקוותנו (כס, וזה הכי חשוב).