הם היו על האופנוע של מאריק. הוא נהג.
"אז איך הם הגיעו למצרים?" הוא שאל אותה.
"הם היו בדרך לטורניר קרבות שהתרחש במדבר של מצרים. הם ירדו
ראשונים מהמטוס שהביא את המתמודדים לכאן שלפתע הגיח אדם ואיתו
קבוצת שומרים. כל זוג שומרים לכד מישהו מהם- " "-ומה איתך?"
הוא שאל. "אני לא ירדתי עדיין, וכנראה שאני גם לא עניינתי
אותם, מי שעניינן אותם באמת היה יוגי..." היא סיימה לדבר.
'מעניין....' חשב מאריק. 'אני יודע מי מחזיק בכל פריט, ולאף
אחד מהם לא מתאים לעשות זאת, אלא אם...' "סרניטי," הוא פנה אל
הנערה, "האם את יודעת מי הוא באקורה ריו?" "כן!" ענתה סרניטי
בהתלהבות. "גם הוא נחטף איתם!" 'אם זה לא באקורה, מי זה יכול
להיות?'. בשנייה הזאת הבזיקה נורה אדומה במוחו של מאריק.
"האם עוד אנשים נחטפו איתם?" הוא שאל בצפייה. "כן" הנהנה
סרניטי. "הייתה עוד אישה, קצת יותר גבוהה ממך, פה והייתה לה
שרשרת עם הסמל שיש על המטה שלך-" סיבוב חד של האופנוע של מאריק
עצר את דיבורה. "-אישיזו..." הוא מלמל. "מה?" "אחותי. גם היא
איתם. יופי. אני אומר שניתן להם להתבשל קצת, ואת?" "למה אתה כל
כך רע?" היא נאנחה. "היי, אני הסכמתי להציל אותם אז נעשה את
הדברים בדרך שלי!" הוא צחקק בטון מרושע.
גם אם היה לסרניטי מה להגיד היא הייתה שותקת כי מולם עמדו
אנשים בגלימות לבנות וטורבנים לבנים, שהקיפו אותם במעגל.
"על האנשים האלו דיברת סרניטי?" הוא שאל בטון משועשע. "כן..."
היא ענתה ורעד קל נשמע בקולה. היא לא הבינה איך הוא יכול היה
להיות כל כך רגוע עכשיו. היא, בניגוד אליו, הייתה לחוצה. היא
ידעה שאם היה לפניה אדם שהוא לא מאריק היא הייתה נשענת קדימה
ומחבקת אותו.
משאלתה התגשמה כשמאריק צעק אליה "תחזיקי אותי חזק ולא משנה מה
ייקרה- אל תעזבי!!!" הוא צחק צחוק מטורף ופרץ את המחסום האנושי
בנסיעה המהירה ביותר שסרניטי ראתה מעודה, אך היא לא יכלה לעצום
את עיניה מרוב פחד. היא הצמידה את גופה אליו עוד יותר בכל רגע
שעבר.
חמש דקות הם נסעו במהירות המסחררת הזאת עד שמאריק נעצר. סרניטי
נצמדה אליו עוד כמה שניות עד שקלטה שהם כבר לא נוסעים.
היא התנתקה ממנו נבוכה. הוא סובב אליה את ראשו כדיי לראות שהיא
בסדר. לא יותר מזה. מאריק שנא להיות נחמד לאנשים. בעצם, הוא
שנא אנשים, חוץ אולי מאודיון וחוץ אולי ממנה, אבל זה לא היה
ממש אפשרי, הם הכירו בקושי חמש שעות. בעצם, איתו, הכל היה
אפשרי. למאריק נמאס לרכב על האופנוע. הוא כבר ידע מה ייקרה
אחרי שהוא יציל את כולם. הם יודו לו בתודה סמלית וימשיכו הלאה.
מי יודע, אולי הם ייזכרו שפעם מאריק אישתר הרשע הציל את החיים
שלהם. רק אולי, אבל לבסוף, זה באמת לא משנה לאיש, אפילו
לאחותו, וחוץ מזה, הוא בכלל לא רצה שאנשים יחשבו שהוא שינה את
האופי שלו, אפילו לדקה אחת, למענם. הוא התיישב על הדשא כדיי
להירגע. סרניטי נעמדה חסרת אונים ליד האופנוע שלו. דמעות החלו
להופיע סביב עיניה. "טעיתי כשחשבתי שאתה יכול לעזור לי!" היא
הטיחה בו בכעס. "אולי..." הוא צחקק. "אם אתה לא מתכוון לעזור
לי, אני אעשה את זה בעצמי!" היא צעקה עליו.
המפתחות של האופנוע היו בפנים. טריסטאן, חברו הטוב ביותר של
אחיה ידע לנהוג על דברים כאילו. היא צפתה בו עושה את זה עשרות
פעמים. היא סובבה את המפתח בחור, לחצה על כל הכפתורים שהיא
ראתה את טריסטאן לוחץ עליהם, סובבה כמה מתגים והאופנוע החל
לזוז. סרניטי נבהלה אבל לא היתה לה ברירה- זה מה שהצטרכה לעשות
אם רצתה להציל את אחיה.
את מאריק רעש האופנוע הוציא מהטראנס הנעים בו היה שרוי. כאשר
הוא ראה את סרניטי רוכבת באיטיות מביכה על האופנוע שלו הוא
דאג. לא לה, הוא לעולם לא דאג לאחרים, אלא לאופנוע. הוא הניף
את המטה שלו באוויר והנערה והאופנוע שותקו שניהם.
מאריק פסע לעברה באיטיות מצמררת. "אז חשבת שתוכלי פשוט לברוח
עם האופנוע שלי, הא?" הוא שאל בטון השליו ביותר שיכל לגייס.
עניה של סרניטי ריצדו באימה מצד לצד, מחפשות ישועה.
"אל תדאגי, אני לא אפגע בך" אמר וסובב את המפתח של האופנוע.
האופנוע כבה. המטה הונף בשנית והנערה והאופנוע יכלו להתנועע
שוב. מאריק החזיק את סנטרה של סרניטי והרים את ראשה לגובה
פניו. הוא חייך אליה חיוך זדוני שאמר לה שמשהו לא טוב עומד
להתרחש. היא הביטה בפניו בעיניים מבועתות וזה נתן לה את
האפשרות לשים לב שבאמצע מצחו נוצרה העין שיש על חפצי המילניום.
המטה החל לזהור וככל שאורו התחזק כך התחזק גם זוהרו של הסימן
שהיה על מצחו. הוא הפעיל את האופנוע בשנית. סרניטי המבועתת
עדיין הייתה עליו. מאריק זינק על הכלי בצורה לא טבעית, כאילו
הונע על ידי כוח חזק משלו. הוא הניף את המטה קדימה ואמר בטון
קפוא "המטה יוביל אותנו אל חפצי המילניום. כשחמישה פריטים או
יותר מאוחדים למען מטרה כלשהי, שאר הפריטים מקבלים מהם אות
לגבי מיקומם שרק בעליהם יכולים להרגיש"
הוא החל לנסוע והמטה היה בידו, מונף קדימה, כל הזמן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.