קדש
ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, בורא פרי האלימות.
ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, אשר בחר בנו מכל עם וטינף את
לשונותינו יותר מכל, ותתן לנו, ה' אלוהינו, באהבה דקירות
במועדונים לשמחה, מכות למפגינים לששון, את יום טוב אני'קרע'לך
ת'צורה זמן אישפוזנו באהבה, מכות רצח זכר ליציאת מצרים. כי בנו
בחרת ואותנו עשית לאלימים מכל העמים, גזענות וחוליגניזם בשמחה
ובששון הנחלתנו. ברוך אתה ה', מקדש ישראל והזמנים.
ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, שהרג אותנו באלימות ברחוב עד
שהגיענו לזמן הזה. אמן!

ורחץ
נוטלים ידיים ואין מברכים על "נטילת ידיים" [כי גם ככה אין
מים בברז, וגם המעקלים היו אצלנו לפני שבוע ולקחו את
הטלוויזיה].

כרפס
לוקחים כרפס (או כל ירק אחר), טובלים במי מלח ומברכים:
ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, בורא התאילנדים והפיליפינים,
שמגדלים את פרי האדמה. אמן!

יחץ
בוצעים את המצה האמצעית, את החלק הגדול מצפינים לארוחת ערב של
מחר ואת החלק הקטן מחלקים בין כולם כמנה ראשונה.

מגיד
הא לחמא עניא, די אכלנו בדוחק אתמול בצהריים, בקושי היה לי לתת
לילדים, גם את זה קיבלתי מהמרכז לסיוע לנזקקים. השנה זה, בשנה
הבאה כנראה שגם את המרכז יסגרו.

עבדים היינו לקבלן ברעננה, ואף אחד לא הצליח לחלץ אותנו משם,
והקבלן הכה אותנו ביד חזקה ובזרוע נטויה כי לא סיימנו בזמן את
הקומה. וגם את תגרש אותנו משטרת ההגירה - עדיין חברינו ובנינו
ובני בנינו משועבדים למניאק. ואפילו כולנו חכמים, כולנו
נבונים, כולנו היינו בתאילנד סטודנטים מצטיינים שרק באו לטייל
בישראל - מצווה עלינו לספר מה באמת הולך פה. וכל המרבה לספר
בסבל העובדים הזרים, חוסך השפלה לאחרים.

מעשה ברבי אליעזר, ורבי מנחם-מנדל, ורבי דוד בן יצחק כדורי
ורבי ברוך בן הבבא סאלי ורבי יצחק בן עובדיה יוסף, שהיו
מסואבים, והיו מריצים דאחקות כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם
ואמרו להם: רבותינו! הגיע זמן גזילת כספים משאר האזרחים.

אמר רבי מנחם-מנדל: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי לעבוד
יום אחד כדי להתפרנס, שנאמר: למען תזכור את יום צאתך מארץ
מצרים, עת נתן לך ה' את כל ממון המצרים, תיקח אתה גם עתה את
ממונם של העובדים האמיתיים ותמשיך לטעון ש'תורתך אומנותך'.
וחכמים אומרים: ימי חייך - להתבטל ולקחת כסף מכולם. לילותיך -
לחלטר כרב/שוחט/מוהל ולהרוויח כסף שחור.

כנגד ארבעה בנים דיברה תורה: חכם, רשע, תם, וזה שאינו יודע
לשאול
חכם - מה הוא אומר? הוא לא אומר. הוא לומד בעתודה של צה"ל,
יוצא לשוק האזרחי ועושה את המכה. בגיל 30 הוא מסודר לכל
החיים.
רשע - מה הוא אומר? גם הוא לא אומר. הוא בוכה שאין לו עבודה,
ומכה את האישה. הדבר היחיד שממלא אותו נחת, זה הכסף שהבת
מביאה, אחרי שהיא מוכרת את עצמה כזונה (עיקר האטרקציה אצלה הוא
התחת).
תם - מה הוא אומר? מה זאת. ואמרת אליו, אם השחיתות תמשיך
לשלוט בארץ אין לנו עתיד.
ושאינו יודע לשאול אתה תהיה אליו בנאדם, ותגיד לו לא להצביע
למושחתים האלה שוב, ותסביר לו שהכסף הכי טוב בא מעבודת כפיים
מאומצת, ושצריך להתגייס. ככה אולי נצליח לשקם במשהו את הדור
הבא.

רחצה
רוחצים בנקיון כפינו ומברכים:
ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, אשר ברא את מני מזוז שסגר
נגדי את תיקי החקירה מחוסר ראיות וצונו להגיד 'זה לא אני עשיתי
את זה, אני בכלל לא קשור'. אמן!

מוציא
צוחקים ברשעות על העיוורון של סבתא שרה ומברכים:
ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, המוציא את הקשישים, הנכים
והמוגבלים מן החברה ועושה מהם אזרחים סוג ד' במדינה. אמן!

מצא
מחזיק לאנה את היד וביד השנייה מכסה את שרשרת הצלב שלה
ומברך:
ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, אשר מצא את אנה בין כל
הצ'וצ'ות שהיו בקטלוג הכלות מאוקראינה. אמן!

מרור
אוכלים קצת חרא ומברכים:
ברוך אתה ה', אולהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו והאכילנו
מרורים נון-סטופ. אמן!

כורך
לוקחים חתיכת מצה, חותכים לשניים, על חצי אחד שמים עוד קצת
חרא ועל השני חרוסת (חשוב מאוד לא להתבלבל ביניהם, אפילו
שהמראה, הריח והטקסטורה זהים), מצמידים ואוכלים (באמת שאין כאן
על מה לברך).

שולחן עורך
אוכלים לשובעה (נגיד).

... כאן ממילא כולם מפסיקים לקרוא, לא?