הוא ביקש שתלווה אותו מנגינה שקטה ורגועה. כל עשרות חבריו
שהזמין, נעו מאחריו ומצדדיו ופיזמו את המנגינה חרישית. הוא
הילך, שלוב זרוע עם אביו, נר אחוז בידו השנייה. עצום עיניים
הוא התקדם לאיטו. רק כאשר פנו אל הרחבה, הרשה לעצמו לפקוח את
עיניו, רק לרגע קט, כדי לראות אותה עומדת 20 מטר ממנו, עוטה על
פניה הינומה צחורה. למרות האור שסנוור אותו, שהאיר גם עליה
יותר מדי, הוא הצליח לראותה, לבנה ויפיפייה, מחכה רק לו,
שיבוא. חיוך רחב התפשט על שפתיו, ועיניו ברקו מאושר. הוא עצם
אותן שוב, ממשיך לחייך, התקרב עד למדרגות החופה, ואז שוב פקח
את עיניו, ויכול היה להביט בעיניה הגדולות, השחורות, שבלטו
נוכח שמלתה הלבנה כל כך. הוא נעמד לצידה, התכופף מעט אל אוזנה
ולחש לה מילה אחת: "התגעגעתי". והיא, שהייתה משותקת לחלוטין מן
המעמד בו הייתה, רק הביטה בו כאילו נפגשו לראשונה. היא פתחה את
פיה להשיב לו חזרה, אך פניה ועיניה וחיוכה הסגירו הכל בלא אף
מילה. הם הביטו זה בזו למספר שניות, והרגישו כפי שהרגישו בפעם
הראשונה, וידעו שכך ירצו להרגיש עד יומם האחרון. כשהניח עליה
את הטבעת אותה בחר, הוא נגע באצבעה קלות, ושניהם הרגישו כל כך
מיוחדים, כל כך מאוחדים. הם לא נגעו זה בזו מעולם, ובין
אצבעותיהם, מתחת לחופה, הם ידעו שלא יירצו להיפרד עוד לעולם.
אחרי שבוע תמים בו לא ראו האחד את השנייה, כל שהם חיכו לו היה
לברוח לבדם, הרחק הרחק מהאולם, ולהיות ביחד, ולהביט אחד לשנייה
בעיניים ושוב להרגיש את הנגיעה הראשונה, באצבעותיהם, בטבעת
הנישואין.

עם סיום החופה, המוזמנים כבר לא יכלו להתאפק ופרצו בשירים
מהירים ושמחים, והרקידו את הזוג הטרי אל תוך חדר הייחוד. עוד
שעה קלה עברה והשירה הלכה ודעכה. הם ישבו שם לבדם, מביטים,
מאושרים. הוא סיפר לה על לילה בלי שינה, כולו אחוז התרגשות, לא
לקראת החופה, כי אם לקראת המפגש עמה. והיא הסתכלה אליו במבטה
היפה, הילדותי, ואמרה לו שהיא מעולם לא הרגישה כך בחייה. אין
עוד דבר אשר חשוב לה חוץ ממנו. היא התחילה לדמוע מהתרגשות,
והוא ניגב את דמעותיה, והבטיח שהם יישארו ביחד עד לרגע האחרון,
וכך ירגישו לתמיד. היא המשיכה להתרגש מנוכחותו, כאילו לא הכירה
אותו זה למעלה משנתיים ימים.

ואז היא נזכרה כיצד הם נפגשו לראשונה, כאשר הזמין אותו אביה אל
ביתה, לסעוד סעודת חג. אביה אז אמר לו שזו תודתו לחיילים אשר
מגיעים ושומרים על יישובם מוקף המפגעים. הוא הודה לו ואמר ש"לא
תודה", אך אביה התעקש ושינה כך את חייו ואת חיי בתו. וכאשר הוא
נכנס אל תוך ביתם, היא ישבה כבר בכסא, במקומה, והביטה מוקסמת
בחייל אשר נכנס אז במפתן הדלת. עיניה לא נחו ממנו עד שהתיישב.
ואז הציג אביה את בני ביתו, ולבסוף אותה, הקטנה שבילדים, והיא
ישבה ולא הצליחה להוציא אף הברה, אף לא "חג שמח". ואז הוא
הסתכל עליה ולא הבין את מה שהוא מרגיש בתוך תוכו. וכך הביטו הם
אחד בשנייה, כמהופנטים. בסוף הסעודה, הוא התכופף מעט אל אוזנה
ולחש לה מילה אחת: "התגעגעתי". והיא הייתה משותקת לחלוטין, אך
הבינה שגם היא התגעגעה להרגשה אותה לא הרגישה מעולם, אף שלא
הבינה כיצד ניתן להתגעגע לדבר אשר מעולם לא היה ברשותה לפני
כן, ולאדם שמעולם לא הכירה. אך הם הבינו זה את זו גם בלי
פירושים והסברים ובלי יותר מדי מילים. רק במבטים.

וכך הם יצאו מחדר הייחוד, ורקדו ושמחו ונתנו לחבריהם וקרוביהם
ליהנות מחתונתם, ובסתר לבם הם רק חיכו שיהיה כבר מאוחר בלילה,
והם יוכלו לנסוע לביתם החדש בדירה השכורה ששכרו הוריה, על יד
ביתם, שם יגורו בחודשים הקרובים. וכשאחרון האורחים בירך "מזל
טוב" מסורתי, הם הביטו מסביב והבחינו שהעת הגיעה, וכל המתנות
כבר נארזו ונלקחו, וכל אשר נותר להם היה להיכנס למכונית
השחורה, עטורת הבלונים. ולנסוע לבדם אל עבר חייהם המשותפים.
היא שאלה אותו בדאגה, כמו זוג שכבר נשוי מספר שנים, אם אינו
עייף מדי לנהוג, והוא אמר שאין שום בעיה. היא סמכה עליו
בעיניים עצומות, ואכן גם נעצמו עיניה, והיא שקעה בחלומות.
חלומות רבים עליו ושוב עליו ועוד אחד עליו. והוא נוהג בכביש
החשוך והוא חושב עליה ורק עליה, והוא מגניב מבט קטן חטוף
לעברה, ולבו מתמלא שמחה ואושר אמיתי. וכשהם נכנסים אל פתח
היישוב, הוא מעיר אותה בנגיעה קלה, כדי לא להבהילה, חס וחלילה.
והיא מתעוררת, ומביטה בבחיר לבה, ויודעת שכך תרצה להתעורר בכל
בוקר מחדש, וחיוכה קורן מאושר, רק מהביטה אליו. וחיוכה נותר
ועיניה נותרות פקוחות לרווחה, עם הישמע שלוש היריות מן הרכב
הסמוך, שנמלט אל תוך החשכה, ומותיר מאחוריו רכב שחור עטור
בלונים, עומד באמצע המסלול. והוא מביט בה, ביחידה שבה רצה, במי
שהתגעגע אליה עוד בטרם הכירה, במי שנועדה לו, והיא מתבוססת
בדמה, מחייכת ושמחה.

ובדרכו אל דרכה האחרונה, הוא יתיישב מצונף בתוך עצמו, יביט
באצבעותיו, שאך אתמול מיששו את שלה. והוא שוב ישמע בחדשות את
שמה של ההרוגה בפיגוע הירי, והוא ייוותר עם אצבעותיו ובלי
אצבעותיה. והוא יתגעגע כל כך. וכאשר יכסו את ארונה, הוא יאשר
בפניה כי קיים את הבטחתו אשר הבטיח, ואכן שניהם נותרו מאוהבים
ממבטם הראשון ועד לרגעם האחרון. והוא יביט בה עוד מבט אחד, ואז
תישמע עוד ירייה.