אתמול בלילה חלמתי שנופלים הכוכבים. מתוך ההריסות של הבתים,
הציצו עליי כל כך הרבה מבטים, מבטים עצובים שמעולם לא ראיתי
קודם. אתמול בלילה חלמתי שנופלים הכוכבים, כל מה שהכרתי נעלם,
חוץ ממך. זה אומר שאתה חשוב לי יותר? שאני אוהבת אותך יותר? או
שאתה פשוט חזק יותר מכל מה שחלמתי עליו, מכל מה שאני מכירה?
אתמול בלילה חלמתי שנופלים הכוכבים, ואחריהם נפלו גם השמיים.
כולנו התמלאנו בעננים. האופי שלנו נהיה מעונן, המחשבות היו
מעוננות. גם הירח נפל. הוא עשה בנו חור כל כך גדול, חור בכל מי
שאנחנו. אתה הירח שלי, אתה מאיר לי בלילות. אז בכיתי כשנפל
הירח. אולי נפלת גם אתה. אני לא מספיק חזקה בשביל להתמודד עם
הנפילה של הירח, ידעתי, איך אני אמורה לאסוף אותו, לאסוף אותך?
אולי אפילו לא הרגשת, אולי הירח לא הרגיש שהוא נופל. השמש
נפלה. אני השמש שלך? אני מאירה לך את היום? כי השמש נפלה
בחלום. במציאות אני נפלתי. היא התנפצה בחלום ולא היה מי שיאסוף
אותה כי היא שרפה את כל מי שהתקרב אליה. ואני, במציאות,
התנפצתי לאלף רסיסים של תקוות אבודות, של חלומות מנופצים, ולא
היה מי שיאסוף אותי, כי הרחקתי את כל מי שניסה בעבר, אולי היה
מנסה בהווה, לעזור. בחלום נהיה חשוך, במציאות ירד הלילה. בחושך
הכל יותר עצוב, ידעתי בחלום, אבל במציאות הכחשתי בכלל שעצוב.
המשכתי ביום יום שלי, לבד, אבל ביחד עם כל האנשים שהם לבד.
בחלום פגשתי איש, האיש של הירח, הוא אמר שקוראים לו. "הירח
ביקש שאבוא לבדוק מה שלומך, אם את בסדר. את בסדר, שמש? את
בסדר?". הירח חושב עליי. שמחתי. אבל לא. לא יכולתי להשלים עם
זה, עם הטעויות של הירח. איך בכלל הוא יכול ליפול כשהוא היחיד
שמחזיק אותי? איך הוא יכול לטעות? לא. לא אסלח. אז במציאות לא
סלחתי לך, ירח. הירח נעלם בחלום. בעצם, מה לא נעלם בחלום?
השמיים, המים, האדמה, העננים, הכוכבים... נותרתי לבד אבל בעצם
היה מסביבי הרבה. אבל הרבה של כלום. במציאות נותרתי לבד, אבל
מסביבי היה הרבה. הרבה של כלום. ובתוך כל הכלום הזה, כל מה
שאני רוצה זה ירח. בתוך כל הכלום הזה, כל מה שאני רוצה זה
אותך. איפה אתה, ירח? מה שווה השמש כשאין ירח? איך אפשר להעריך
אותה? השמש רוצה לסלוח לירח, ככה זה היה בחלום. היא סלחה לו
שהוא גנב ממנה אור, שאנשים אהבו אותו יותר. אבל במציאות כבר לא
היה לי ירח. הוא לא גנב ממני יותר אור. כל כך רציתי לתת לו
אור. בתוך כל החושך שהייתי בו, היתה נקודה קטנה של אור, היתי
מוכנה להקריב אותה בשביל שתהיה לו עוד נקודה של אושר. והשמש
עשתה הכל בשביל שהירח יהיה מאושר, בזמנו. אבל עכשיו, כשאני
חולמת בהקיץ, אני יודעת שהשמש מכחישה את קיומו של הירח. ואני
יודעת שזה כואב לה, לשמש, כמו שכואב לי בלעדייך. רק תנסה
לדמיין לעצמך עולם בלי ירח, לדמיין לעצמך את העולם שלי.