New Stage - Go To Main Page

פ. טאיסה
/
יהי זכרך ברוך

לראות את אהוביך מתמוטטים לנגד עיניך,
להביט על האדמה תחתיך מושקית עם דמעות של יקיריך.
לחבק - לנסות להיראות חזק.
להישבר - בדממה. ואז בחדרי חדרים - להיהרס כמעט.

עוד מצבה מונחת בבית העלמין,
עוד ילדה קטנה בוכה - מבלי להבין.
עוד זעקות, עוד הספדים,
עוד דקלום של "אל מלא רחמים".

שבעה.
בן-אדם איננו מת כל עוד ממשיכים לזכור ולהחיות.
יושבים, מעלים זיכרונות.
אזכרה.
בוכים. לא מעכלים שכבר עבר שבוע.
שבוע שהעולם הזה ממשיך לתפקד - בלעדיו.
ואז חודש.
ואז כבר חוזרים לשגרה. לחיי היומיום ההם.
שהכל בהם אותו דבר. כמעט.
ואז לאחר אחד-עשרה חודשים אותו סיפור.
בית עלמין. אותם אנשים. דמעות.
ואז, פעם בשנה, ביום האזכרה- שוב.
ושוב. ושוב.
בית עלמין. דמעות. רק בכל פעם - פחות ופחות אנשים.

אך הותרת בעולם הזה חלל ריק- מאז שעזבת.
זה אמנם מורגש בקטנות.
אבל זה עדיין תוקף אותי כשאני כל-כך לא מוכנה.
אני מוצאת את עצמי בוכה פתאום באירועים משפחתיים.
ובימי הולדת. ובפיקניקים.
אתה אמור להיות כאן איתנו. ואתה אינך.
ואני עדיין מתקשה לעכל, על אף שעבר כל-כך הרבה זמן.

מה, אני לא אראה אותך שוב לעולם?



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 12/2/06 6:13
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פ. טאיסה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה