המפתח נכנס לחריץ המנעול
והשמיע קול ניסור קטן כשעבר על כל שלביו.
סיבוב אחד ימינה ו...
הדלת נפתחה ואור אחרון בגוון אדמדם בצבץ פנימה
בפס לא רחב שהאיר מעט את הדירה החשוכה.
הוא התרחק מעט מהדלת, סובב את פלג גופו העליון לאחור
והדליק מנורת כניסה שהייתה על התקרה מימינו.
ג'ו נכנס הביתה עם שקית ובה בורקסים שהביא עימו מהעבודה בידו
האחת
ובידו האחרת שקיות מצרכים שהביא למלא מחדש את מצבורי המזון.
הריח חיש עטף את הדירה והוא מיהר להחזירה לחיים.
עם השלט הוא הצביע וציווה את הדלקת הטלוויזיה
שהיתה מכוונת על ערוץ הספורט והעביר מהר לערוץ החדשות המקומי.
בעודו מפזר את הקניות במטבח הקטן ובארון המזווה המוסתר
הוא סידר את הבייצים הטריות על דלת המקרר הפתוח
והוציא שתי קערות אורז סיני וקנקן קפה שחור שקפא למוות.
רוח ערב בודדה התגנבה לה לתוך הבית והסיטה את דלת חדר השינה.
האור שהיה במטבח המעבר הקטן, נשפך כמו צל והגיע לעינו של
העצלן הישן...
פיו נפער ועיניו החולות מהעמסת ה"כלום" שהוא נשא על עצמו
בכבדות
שהיו אדומות מאנו להסגר עקב הכאב שנבע דרכן.
"אאא... אני חייייב ל(אאא)-קום!
פלט היצור המסכן...
גופו הכחוש כנראה הצליח לשגר משהו מבעד לשכל הדפוק...
"סופסוף"
הוא זחל כמו נחש פצוע בין הסדינים עד שהמיטה הנמוכה הוקיעה
אותו
וגופו נגרר על רצפת החדר באיטיות
עד הגיעו לדלת, שם הוא הרים את עצמו באנחה
ופתח את יתר הדלת בשפיפות.
הרדיו שהיה מופעל ממש חלש היה הדבר הראשון (אולי גם היחידי)
שהוא קלט והוא ניגש לכבות אותו אפילו עוד לפני שהלך להשתין.
הכל מעורפל ותמוה: מהיכן מגיעים הקולות האלה... מו-ז-ר!
הוא הטה ראש אחורה בניגוד לשאר גופו שעוד עמד שם והשתין
והטה את מבטו ימינה, מבט חוצה מטבח לעבר הסלון הקט.
:הטלויזיה דולקת!? שקיות של מצרכים מפוזרות על השולחן!?
מה...?
אותה חריקה של מי צנרת הביוב המוזרקים למטה בהשפרצה,
אותו כשרון תמהוני המתבזבז על שינה וחוסר מעש,
הוא יצא מהשרותים והריח את החדר כמו זומבי המגיע בפעם הראשונה
לאיזור טרם היה בו B4 (לפני כן).
הוא שלח מבט אווילי אל המחבט עליו התבשלה שקשוקה מתובלת,
שעמד בסמוך לסיר מרק זך על הכיריים.
הוא פתח את המכסה ונתן לאדים להציף את נחיריו,
בעוד קולות הטלויזיה מחלחלים לאזנו.
הוא שהה שם עוד רגע ואז הביט ברצפה שהוכתמה זמן קצר לכן
בעקבות נעליים רטובות שחצו את המטבח.
(מעבר קטוע)
הגשם המשיך לשטוף בחוץ והוא התכרבל בשמיכה שעטפה אותו
עד לצווארו, לאור מסך הטלויזיה הכחול שנשקף לעברו השני של
הסלון
והוא רכן לתוך קערת המרק החמימה.
(המסך נהיה כהה...)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.