19/02/06
שמיים פרושים מעליי ואני חלק מהם.
ללא ספק, הרקיע הוא זה אשר ברצוני
לחצות,
ושיחץ אותי.
שמי יום בהירים המדגמנים לקראת סופם שקיעות עזות
וזריחות פראיות, כמטר יהלומים על פני הקצה.
כל כך קרוב,
ולא יכול להגיע.
משמיים שמש בוקר מביטה בי וקוראת, צורבת את עורי
ללא מפלט, "בוא אליי", ואני בורח
לא יכול
להסתתר.
שמיים נופלים עליי, ואני נופל מהם, נפילה
חופשית במהירות איטית, רגעי חסד
של אושר
טהור ומרוכז.
שמיים מאבדים שפיות ברגע בזוי של איחוד נשמות,
ואני ממשיך, בכיוון אינסופי ובלתי תלוי במרחב, אל עבר
הסוף
הכל כך מתוק. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.