המקום של הסליחה
הוא מקום
שבו מפסיקים לעשות חשבונות
של היא עשתה לי כך
והוא עשה לי אחרת.
זהו מקום
שבו זורקים
את המסטיק הלעוס כל כך
של כאבי הילדות
ומרדי ההתבגרות.
הסליחה מגיעה מתוך השלמה, וקבלה
ואפילו הודייה
לכאבים שלימדו אותי מי אני
לחולשות שהפכו אותי חזקה.
במקום ההוא,
בו אני מודה לקשיי
שם אני סולחת למי שגרם אותם.
למקום ההוא
שבו אני מבינה
שכולנו חלק מפאזל שלם
שמרכיב את האלוהות
אני קוראת סליחה.
אני סולחת בליבי
ללאגונות בתפקוד ההורי
לקשיים שהיו לי עם אמא
למחלה שלי
לכאבים איתם גדלתי.
אני סולחת מתוך הבנה
שהכאבים האלה
היו המורים הכי טובים שלי
ומהם למדתי הכי הרבה
להבין מצבים אנושיים.
ערימה של ספרי תיאוריה
לא יכולה ללמד אותי את החוויה
רק לתת לה שמות והסברים
אבל אולי גם המילים האלה מיותרות
כי במקום ההוא,
שבו הראש נפגש עם הלב,
לא צריך כל כך הרבה מילים.
זהו מקום שבו האנרגיה זורמת
צלולה, מאירה מחממת
מרפאה את הפצעים
לא באגרופים קמוצים
אלא בידיים פתוחות ומלטפות
ובלב אוהב.