כשאתה מנסה להתעלם ולא מצליח, כשאתה מקשיב לכולם אומרים "היא
לא בשבילך" ומחזיר הנהון מנוכר, וגם כשכל הסיכויים נגדך,
ועדיין זה נראה לך הגיוני לחלוטין, אתה יודע שהיא תפסה את
תשומת ליבך. כשאתה מנסה להתרכז בנחמדה מולך, או ביפהפייה
שעוברת עכשיו ברחוב, וכל מה שעובר לך בראש זה התמונה שלה, אתה
יודע שמשהו קורה, משהו שעוד לא חווית, משהו מדהים ולא נעים
בכלל.

כשאתה מדבר איתה והמשפטים שיוצאים מפיך הם ברמה של ילד בן
שלוש, ומשום מה גם הסיפורים הכי מטומטמים שלה והבדיחות הכי לא
מצחיקות גורמים לך לאושר צרוף, כי הרי היא מדברת איתך. וכשאתה,
חלק עיקרי בכל אירוע חברתי, מרכז ההתרחשויות, המלך של הרגע,
אוטומט ההצחקות, עומד מולה ונראה כמו דחליל ביום רע, אתה יודע
שהולך להיות לך מאד קשה לצאת מהסרט הזה.

כשכל נשימה שלה משטחת אותך, כשכל צליל שיוצא מפיה מרעיד את
גופך, כשכל מבט שלה גורם לליבך ליפול לרצפה, כשכל מגע קטן גורם
לדמך לרתוח ולבעבע. כשכל איזכור של שמה וכל מילה שיוצאת מפיה
לוכדים אותך בתוך בועה, מנתקים אותך מהעולם מסביבך, משכיחים
ממך את הדברים בהם עסקת וגורמים לך להתרכז אך ורק בה. כשכל חוט
מחשבה מתחיל ומסתיים בה, אתה יודע שעומד לפניך משהו מיוחד.

כשהמחשבה עליה ממלאת אותך בדחפים ויצרים שמעולם לא הכרת,
שמרוממים את רוחך בצורה אדירה, ממלאים את גופך באנרגיה מטורפת
ובלתי נדלית, מהסוג שגורם לך לצחצח שיניים ארבע פעמים ביום
ולהסתובב בכיס עם שש חפיסות מסטיק לפחות. עד לרגע בו אתה שם לב
שיש לך מבחן ענק בתנ"ך, חברים שלא ראו אותך כבר שבועיים וארוחת
צהריים שמחכה על השולחן כבר ארבעים דקות לפחות, וכל מה אתה
מסוגל זה לשכב על המיטה בחוסר אונים ולחשוב עליה, על הדירה
השכורה שלכם, שני הילדים והכלב, אז אתה יודע שאתה צריך לעשות
משהו בנידון.

ואחרי מקלחת של קצת יותר משעה, ואחרי שעמדת מול המראה כמו בסרט
אמריקאי זול, ושיננת נאום חוצב להבות שבוודאי יתפרק לך בשיניים
ברגע שתעמוד מולה. ואחרי שבנית לעצמך את הביטחון העצמי, וחיזקת
אותו בכמה שכבות דבק מגע, שלפחות יחזיק איזה עשר דקות בזמן
שאתה משפיל את עצמך לחלוטין מול אהבת חייך, ואז סוף סוף אתה
עומד מולה, שניכם לבד, במה שהוא אולי הרגע המאושר ביותר בחייך
העלובים.

ואתה מצליח להוציא מפיך איזה מלמול חצי מוצלח, משהו לא ברור
שכנראה בכל זאת מעביר את הנקודה, ואז היא אומרת לך שהבעיה שלה
שהיא פשוט לא מסוגלת להגיד לא. כמעט אף פעם, כלומר. ואתם
תישארו ידידים. ואתה מנחם את עצמך בזה ש"אתה חמוד". וסוף סוף
אתה יודע שזהו- זה נגמר, אתה יכול לישון בשקט. קיבלת אישור
להמשיך בקיומך הבודד והעלוב.

ואז, כשזה לא מפסיק, והיא ממשיכה ואתה דורך במקום, אז זה רע
באמת. ולא משנה במי תעסיק את עצמך, איזה חוג תיקח וכמה
מחויבויות תיטול על עצמך, המחשבות לא נעלמות, ולהפך- הן רק
מתעצמות, נחושות בדעתן להרוג אותך. והיא מצאה מישהו אחר,
וכמובן שאתה שונא אותו, אבל כמו אדיוט אתה שמח בשבילה, כי
העיקר שהיא מאושרת.
ואתה הולך ברחוב, סתם ככה לבנק או לחבר, ופתאם אתה מרגיש דקירה
קלה באיזור החזה, מלווה בכאבים לאורך הידיים והרגליים, שגורמים
לך בסופו של הדבר להשתטח על הרצפה, וכל מה שאתה עושה באותם
רגעים זה רק ללחוש את שמה, אז אתה יודע שזה כבר עולה לך
בבריאות.