כשגדעון יצא ממאורתה של המפלצת, או שהמפלצת יצאה ממאורתו של
גדעון?
עדי הראיה שבאו לחזות בסופה של המפלצת עד היום חלוקים
בדעותיהם, אבל מכיוון שהמאורה לא יכלה להיות של גדעון כי כולם
הכירו את הבית שלו הגיעו למסקנה שכנראה גדעון יצא מהמאורה של
המפלצת.

שמחה גדולה פרצה בין האנשים לאחר רגעי הבלבול, הנה גדעון שלהם
חזר!
הם הובילו אותו בתהלוכה בחזרה לכפר, וכמה מהם הלכו לחפש את
ראשה של המפלצת כדי לחגוג את סופה.
המסיבה באותו ערב הייתה אחת לדורות, יין נשפך כמו מים, חזירי
הבר עד היום מדברים על אותו יום אפל בהיסטוריה שלהם, למי היה
אכפת מאותם אנשים שחזרו מבולבלים ובידיים ריקות ממאורת המפלצת,
נשבעים שלמרות סימני הקרב לא נמצאה גופה או מאותו אידיוט שנשבע
שראה את גופתו של גדעון נעלמת באפלה.

אף אחד גם לא שם לב לבלבולו של גדעון, אבל לגדעון דפקה בראש רק
שאלה אחת, "מי אני?"

כמה ימים לאחר החגיגה הגדולה, כשהכל חזר לקדמותו, בעודו מטייל
בעיר מצא את עצמו גדעון עם חרבו נעוצה בלבו של אחד מידידיו
הטובים.
מבולבל ואובד עצות הסתובב גדעון וברח, הוא רץ כל כך מהר ובלי
לעצור לנשום, הוא רץ בלי להסתכל על הדרך שלו, רק רץ.
ואז הוא עצר.
הסתכל סביבו ולא ידע היכן הוא נמצא, הנוף היה בגוון אדום,
השמיים שחורים וריצוד של אש הקיף אותו מכל הכיוונים.
לפתע גדעון הבין.

אני בגיהינום.

צווחות של שדים הקיפו אותו מכל הכיוונים וגדעון נמלך בדעתו
להלחם עד קץ, חרבו המגואלת בדם עוד הייתה בידו והוא החל
להניפה.
בהתחלה נלחם גדעון בעיניים עצומות, הוא לא רצה לראות את השדים
שלו.
אבל הצעקות...
משהו בצעקות ששמע סביבו גרם לו לכאב לא ברור והוא פתח את עיניו
לאט לאט, לכדי חריץ בלבד,
בגלל שסרב לפתוח את עיניו עד הסוף ראה רק שתי צלליות שמוחזקות
בשרשרת לצללית גדולה יותר שעמדה מאחור.
אבל הצעקות...
הוא קרע את עיניו לרווחה וראה שהוא נלחם ופוצע שתי נפשות שכלל
לא החזירו לו מלחמה ושתיהן כבולות לאותה צללית אפלה שצחקה
מאחור.
בזעקת חרון אדירה הסתער גדעון על אותה מפלצת נוראית מעברו...

מה אתם חושבים שקרה?
מי אתם חושבים שניצח בסופו של קרב נצחי זה?
גדעון עדיין מחפש תשובה לשאלתו "מי אני?"
אולי אתם תוכלו לענות לו?