תמיד. כשהירח בא אל החלון להתפוצץ לי בפרצוף
המפלצות מתעוררות מתחת למיטה, מעל המיטה, בתוך המיטה
ואין לי מוצא כשהן מזדחלות אל מתחת לעור העירום.
רק לילה אחד, אמרתי. יהיה בסדר. אין מפלצות בעולם.
כאן זה העולם שֶׁלָּךְ, הן ענו, ויצאו לרקוד רעש אדמה בבטן.

איש לא שמע את האמבולנסים שדהרו בין האוזניים
כשחֶדֶר שאיננו אני אִיֵים לחנוק אם אעז להירדם.
קומי עורי, קומי עורי, קומי עורי
צחקו הצופרים. עכשיו זמן הלילה המפלצתי
קומי עורי, קומי עורי, קומי עורי
עוד מעט יגיע סוף ולא תהיי

וכבר שמעתי את האינסוף נפתח עלי כמו דלת,
מוצא אותי מתכדרת בין ארון לקיר, טובעת באגם מתערבל
שמתוכו צל ארוך גחן כמו אסון למשוך ממני את השמיכה
ונאחזתי עד זוב הציפורניים. רק לא לראות. לא לראות
את כף היד שהושטה
לתלוש את צווארי.

?What's wrong, Minimonkey
כל הרי הגעש שצמחו בי התפרצו והציפו את ג'ני,
אצבעות הלבה שורפות את בשרה.
I'm here, Minimonkey. It's OK
ג'ני נשאה אותי מן האגם אל המיטה
וניקתה שאריות רירית כמו מעוּבָּר בצריחת בראשית.
תנשמי, Minimonkey, תנשמי. תראי,
אין ירח. האינסוף נסגר. יש רק חדר שלנו, חמוד ומואר.

בתוך כל הלבן נשמתי את השיער האדום שלה.