למטר שמונים ואחת של ג'ני יש צעדים אינסופיים.
אני אוהבת להישאר שש פסיעות מאחור
לראות אותה מרחפת, ואיך הווג'י הקטן קורץ אל הוליווד שלי
ופרזנו מתנפחת להיות לוס אנג'לס כשג'ני מסתובבת
לראות שלא איבדה אותי, קצרת הנשימה, כבדת השדיים.
קופיפה, הכל טוב? לילה אחד היא תשכח להסתובב
ולא תראה את המטר שישים ושתיים נמעכים על המדרכה
מתכווצים כמו פרזנו בסנטראל ואלי, בדרך ללוס אנג'לס.
בינתיים, רק בינתיים, ג'ני המגדלית מחכה לי בידיים מושטות
קולטת אותי צעד לפני הקריסה
פסיעה לתוך ריחוף
נשיפה לתוך שאיפה
עיניים לתוך ציצים
שדיים לתוך סרעפת
זיעה לתוך זיעה
באין רואים אני מהגרת לתוכה, נבלעת בתוך כל מה שאינני.
אף פעם, ג'ני שלי, אף פעם. |